פָּחַח

° 1, פ"י, —  פָּרַק מעליו, התפרק, ablegen; ôter; to take off, ואמר הפיטן: כל עדיה פחחה הכלה כוס מזגה לקרואי הלולה (אודך כי אנפת, יוצ' שבת א חנכה).



1 [מקור השרש מארמ' ובמקרא קרוב אליו יחף ובסור' נחף, וחפיי ובערב' חאפ حاف ועי' פּוֹחֵחַ, הערה].

חיפוש במילון: