1, ש"ז, מ"ר *פֶּחָמִים2, פיחמין, — הגוף השחור שנשאר מֵעֵץ שנשרף באש, Kohle; charbon; coal: חרש ברזל מעצד ופעל בַּפֶּחָם ובמקבות יצרהו (ישע' מד יב). הן אנכי בראתי חרש נפח באש פֶּחָם ומוציא כלי למעשהו (שם נד יו). פֶּחָם לגלחים ועצים לאש ואיש מדינים לחרחר ריב (משלי כו כא). — ובתו"מ: כורתין עצים לעשות פחמין לעשות (כלי) ברזל (ר' אליעזר, שבת יט א). (המוציא) פחמין כדי לעשות צינורא קטנה (חייב) (תוספת' שם ח טז). מצא חמור שטעון פחמים או דברים האסורין אין מחייבין אותו ליגע בהם (שם ב"מ ב כד). ת"ר במקומו של ר"א היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת (שבת קל.). זה עוסק בשדהו וזה עוסק בכרמו וזה עוסק בזיתו וזה עוסק בפחמו וכו' (מד"ר קהל' סדרא ב, טוב שם). והלך הסייד לסידו ויוצר לטיטו נפח לפחמו כובס לבית המשרה שלו (ר' יהודה הנשיא, שם סדרא ג, בכל עת). — ואמר המשורר: ולמה יתקשה המלח כאשר יחם ולמה הפחם יתלבן כאשר שרוף (ראב"ע, שאלות, כהנא ב 28). — *ופת פֶּחָמִין, לחם אפוי על פחמים: ה' דברים משיבין את הלימוד פת פחמין וכל שכן פחמין עצמן (הורי' יג:). — *וכמו פִיחַ, שְׁחוֹר, ששמש גם צבע שחור: כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב, ר' יוסי פוטר בכולן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם (שבת ב ה). לא יטבול את הקומקום בפחמין אלא אם כן שפשף (מקוא' ט ב). בית עבודה זרה מפחמין  אותו בפיחמין (תוספת' מע"ש ה יג). — ובסהמ"א: השחור פחמין כתושים (רש"י, חולין פח:).