* 1, קל לא נמצא.

— פִע', *פִּחֵם, — פִּחֵם אדם או דבר, השחיר אותו בפיח, בפֶחָם או כמו פחמים, schwärzen; charbonner, noircir; to blacken: בית עבודה זרה מפחמין אותו בפיחמין (תוספת' מע"ש ה יג). אילן של הקדש סוקרין אותו בסיקרא בתי ע"ז מפחמין אותן בפחמין (ירוש' מעשר' ה א). בשעה שהלכו ישראל למלחמת מדין היו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מהן מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה (מד"ר שה"ש, אל תראוני). — ואמר הפיטן: האוכלים זרע שיחור כתמו הטוב פחמו משחור ויגדל עון והשיב ימין אחור (קינות ת"ב, איכה אלי). — וכן פִּחֵם בפלוני, השחירו: כל ימיי הייתי בורח מן השררה עכשיו שנכנסתי כל מי שהוא בא ומוציאני בקומקום הזה אני יורד לו מה הקומקום הזה כווה ומפציעו מפחם2 בו כך אני יורד לו (יושוע בן קבסיו, ירוש' פסח' ו א).

— פֻע', *פֻּחַם, בינ' מְפֻחָם, מפוחם, — מי שפִּחֲמוּ אותו, השחירוהו: חם כלב ועורב קיקלקו מעשיהן חם יצא מפוחם כלב יצא מפורצם בתשמישו עורב יצא משונה מן הבריות (ר' חייה בר בא, ירוש' תענ' א ו). חם וכלב שמשו בתיבה לפיכך יצא חם מפוחם וכלב מפורסם בתשמישו (הוא, מד"ר בראש' לו). אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפילה לפיכך יהיה אותו האיש כעור ומפוחם (רב הונא בשם ר' יוסף, שם שם). ומה אם אשתו שהיא חביבה עליו ביותר את אומ' מפני שראה ידיה מפוחמות שעה אחת רוצה לגרשה את שכולך מפוחמת ושחורה ממעי אמך כל ימיך על אחת כמה וכמה (ר' יצחק, שם שה"ש, אל תראוני). — ובסהמ"א: ובכל זוית קדורות מפוחמות שנשאר שם מבישול הלילה (ר' אליהו הכהן, שבט מוסר כד). — ואמר המשורר: וידיך ידי הקוף שעירות מפוחמות כמו אודים בכירה (ר"י חריזי, תחכמוני ג).

— הִתפ', *הִתְפַּחֵם, — הֻשְׁחַר, שפחמו אותו: בשעה שעלו ישראל מן הגולה נתפחמו פני הנשים מן השמש והניחו אותן והלכו להם וכו' (ר' חנין, מד"ר בראש' יח). ככלי פשתן הדקים הבאים מבית שאן אם מתפחמין קימעא אבודין (ר' יוחנן, שם יט). לאח' שקבע מוניטון שלו בתוך אהלו של מלך אמר המלך גוזר אני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו (ר' לוי, שם לו). לכלה שהיתה עומדת בתוך חופתה ונתפחמו ידיה אם מקנחת היא אות' הכותל מתפחם וידיה אין מתנקות (ר' הושעיא, מד"ר דבר' א).

— נִפע', °נִפְחַם, — כמו הִתְפַּחֵם: וישראל אומרים להם למה אנו דומים לבן מלך שיצא לו למדבר נפחם בשמש נכנס למדינה במעט שמנים במעט מרחצאות עד שנתלבן גופו (ילק' שמ', שה"ש, אל תראוני). — ובמשמ' היה לפֶחָם, שב פֶּחָם, verkohlen; se carboniser; to turn to coal: אוד מוצל מאש עץ הנפחם מאש (מנחם, מחב', אד). הבט זה בעצים שיפחמו תחלה ואחר ישובו אפר (קאנון לאבן סינא, א א ד א).