פִּטְדָה

1, ש"נ, סמ' פִּטְדַת, — שם אבן יקרה ירקרקה, Topas; topaze: topaz: ומלאת בו מלאת אבן ארבעה טורים אבן טור אדם פִּטְדָה וברקת הטור האחד (שמות כח יו-יז). בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פִּטְדָה ויהלם תרשיש שהם וישפה (יחזק' כח יג). לא יערכנה פִּטְדַת כוש בכתם טהור לא תסלה (איוב כח יט). — ובסהמ"א: שאנחנו כשנשחוק הפיטדה הירוקה ביותר הוא שאנו קורים אותו ביטריאול"ו בלעז תשוב אבק לבן (ר"ש א"ת, מו"נ א עג). ויוציא מארצנו אבנים חמודות פטדות יפיפיות ומיני מרגליות (ר' קלונימוס, בעלי חיים, לב.). שמעון מפותח על פטדה והיא ירוקה ככרתי ותרג' אנקלוס ירקן ונקרא פראשימה (רי"צ קארו, תולדות יצחק, עב., אמשט'). — ואמר הפיטן: שער הפנה בפטדה תפצח שער הצאן בצפת תצחצח (ר"י בן אביתור, שער האיתון, שעה"ש 13). — ואמר המשורר: ודבר על לב יפת גביר הוד אבי כל שר וחמדת פז ופטדות (אלעזר בן יעקב הבבלי, פוזננסקי, Babyl. Geonim 66). אביעה מלות נכבדות במליצות שכל מוסדות ויקרים מאבני פטדות ועריבים ממור וקדות (יחיאל הרופא, מעלות המדות, חרוזים בשער הספר). תורת ה' תמימה לים דומה כי הים מכיל פטדותיו ויהלומיו תרשישיו ואחלומיו (ר' יעקב מויניציאה, אגרת וכוח, ישורון תרכ"ה 20).



1 [רב התרגומים הקדומים ראו בפטדה אבן ירקרקה, השבעים τοπάξιον;  וולגטה topazius; ת"א: יַרְקָן, וכן רב המפרשים. ואלה דברי רד"ק בסה"ש: ואומרים כי היא אבן ירוקה וכתב רבי יונה כי היא הנקראת בלשון ערבי זמר"ד, ע"כ. ותמוהים דברי מנחם: אבן השהם הוא. ויש משוים לפטדה את שם ה-topaz בסנסקריט: Pita, הצהֹב, אך אין הצורה העברית מתבארת על ידי כך.]

חיפוש במילון: