1 [כשנתגלו בחפירות בא"י המשקלים הראשונים שכתוב עליהם פים, נסו גם את מ.צ סגל וגם את ש.רפאלי (עי' רשימת הספרות בספרו של דירינגר, Inscrizioni, עמ' 273-277, סגל בפרושו לשמואל סגל, שמואל עמ' כו, ואת דברי המחבר במבוא להמלון עמ' 46 למצא שם משקל זה בלשון הפסוק ולבאר: והיתה הפצירה (ההשחזה או התשלום, עי' ערך פְּצִירה, במחיר פים (במשמ' מטבע) למחרשות וכו'. אמנם אין פים שבחפירות מטבע (ואין מטבעות בא"י בתקופה הקדומה כלל) אלא משקל בלבד, של מתכת ושל אבן, ואין המשקל למחרשות ולאתים וכו'. ואין ענין לספר כמה שלמו תמורת חלקי הברזל שבמחרשות ואתים, ובודאי לא היה התשלום שוה לכל הכלים השונים. אי אפשר גם לנקד את שם המשקל פים כמו בכתוב, שהרי בכל הכתבות הקדומות כותבים את הסיום-ים חסר (שמרם-שומרים, וכן אתת-אותות). ולפי משקלו של הפים שהוא בממֻצע 7,5 גרם (לעמת משקל השקל של 11,5 גרם בממֻצע), הוא שני שלישים, פי שנים בשקל, ולפי זה יש לבטאו פַּיִם, כלו' שני חלקים; עי' ב. פֶּה, הערה.
את המלה פִּם שבפסוק הבינו המפרשים כמ"ר של פֶּה, פיות, להבים, ובמשמ' זו נחוצה המלה כאן, שהרי לא בכל הכלים (שהיו של עץ) היה מחסור, אלא רק בפיות המחרשות והאתים ובדרבן המלמד.  ועל כן אפשר לבאר הפצירה כלשון פצירה והפצרה ממש:  והיתה ההפצרה (בקוש מפציר, רבוי הקופצים) בְּפִּים (פִּם ת' בפים, כמו פתח ת' בפתח), בדבר פיות למחרשות וכו'.  ואפשר גם לפרש פצירה, מן פָּצַר, היה קשה וחזק, בעקרו בָּצַר) כשם לאבן צֹר הקשה ששמשה לקדמונים במקום המתכת, וכונת הכתוב:  והיתה (כלו' ושמשה) להם אבן הפצירה פיות (פִּים) למחרשות וכו' ולהציב הדרבן.
ובסהמ"א השתמשו בצרוף פצירה פִּים בהוראת שופין.  ועי' ערך פְּצִירָה במשמ' זו.]