ש"ז, מ"ר סמי' פְּלִיטֵי, כנ' פְּלִיטֵיכֶם, פְּלִיטָיו, פְּלִיטֵיהֶם, — מי שֶׁפָּלַט, שֶׁנִּמְלַט, Flüchtling; fugitif, réfugié; fugitive, refugee: ויבא הַפָּלִיט ויגד לאברם העברי (בראש' יד יג). ויכו אותם עד בלתי השאיר להם שריד וּפָלִיט (יהוש' ט כב). והיה כי יאמרו פְלִיטֵי אפרים אעברה ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה (שפט' יב ה). ויאמר יהוא אם יש נפשכם אל יצא פָּלִיט מן העיר (מ"ב ט יה). ואחריתם בחרב אהרג לא ינוס להם נס ולא ימלט להם פָּלִיט (עמו' ט א). ולא יהיה להם שריד וּפָלִיט מפני מפני הרעה אשר אני מביא עליהם (ירמ' מב יז). ולא יהיה פָּלִיט ושריד לשארית יהודה הבאים לגור שם בארץ מצרים (שם מב יד). וּפְלִיטֵי חרב ישבון מן ארץ מצרים ארץ יהודה (שם שם כח). ולא היה ביום אף יי' פָּלִיט ושריד (איכ' ב כב). ואל תעמד על הפרק להכרית את פְּלִיטָיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה (עבד' א יד). ויהי בשתי עשרה שנה בעשרי בחמשה לחדש לגלותינו בא אלי הַפָּלִיט מירושלים לאמר הכתה העיר (יחזק' לג כא). והותרתי בהיות לכם פְּלִיטֵי חרב בגוים בהזרותיכם בארצות וזכרו פְּלִיטֵיכֶם אותו בגוים אשר נשבו שם (שם ו ח-ט). ופלטו פְּלִיטֵיהֶם והיו אל ההרים כיוני הגאיות כלם המות (שם ז יו). הקבצו ובא התנגשו יחדו פְּלִיטֵי הגוים (ישע' מה כה). — ואמר המשורר: ואלאה ראות קרת ירדפוני ומצאות כי השנאות עוד כאשר פליטי מקנאות (ר"י הלוי, יה למיחלים, אהבה, שעה"ש 108). ואולם על בני סכלות חמסן אשר דמו להכרית את פליטן ביען עבדו בהן עבדים ונשו בם אבל לבי שמטן (יצחק אבן עזרא, פניני שיר, שם 161).