°, ש"נ, שה"פ מן פָּלַט, —  פעֻלת מי שפולט דבר: כל געילה לשון פליטת דבר הבלוע בדבר אחר (רש"י, ויקר' כו מא). זליפתן פליטתן שפולטין ומזיעין שמנונית איסור שבלעו (הוא, ע"ז לה:, ד"ה זליפתן). נאסרת לפי שלאחר שגמרה פליטתה חוזרת ובולעת (הוא, חול' קיא.).