מִפְשָׂעָה
1, ש"נ, — המקום בגוף האדם ששם מחֻברות הרגלים לחלק הגוף העליון של הגוף, Hüfte; hanche; hip: ויקח חנון את עבדי דויד (שבאו אליו לברכו בשם דוד) ויגלחם ויכרת את מדויהם בחצי עד הַמִּפְשָׂעָה2 וישלחם (דהי"א יט ד). — ואמר המשורר: זמן לבש פאר שרים אבל הוא רביד בגדו והמה מפשעותיו (ר"י הלוי, הלבי ים).
1 עי' הערה לקמן.
2 פרוש מלה זו אנו למדים מהכתוב המקביל לזה בש"ב י ד, ששם כתוב שתותיהם במקום מפשעה שבכאן, ורגלים לדבר כי בזמן מחבר דה"י היתה המלה שתות מלה לא של לשון נקיה. וכבר תרגם יונתן המלה שתותיהם בלשון נקיה: עד אתר בית בהתתהון. ואמרו כל הקדמונים והחדשים כי נגזרה המלה מן פשע, אפשׂעה, במשמ' פסיעה, ועי' זה הערך.