* 1, פעו"י, — כמו פָּשַׂע, צָעַד, הלך, schreiten, gehen; faire des pas, marcher; to stride, step, walk: שתים עשרה מעלות היו שם ופסען משה בפסיעה אחת (סוטה יג:). רגליו שלא פסעו בעבירה ייתון וירכבו על קרונין (רשב"ג, מד"ר בראש' צ). אמר להם (יוסף לאחיו) אל תפסעו2 פסיעה גסה ואל תעמידו עצמכם מדברי תורה (שם שם צד). כשם שהזהיר הקדוש ברוך הוא את הכהנים שלא יהו פוסעין פסיעות גסות על גבי המזבח אלא יהו מהלכין עקב בצד גודל כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו וכו' (ר' אבינא, שם שמות ל). — ובסהמ"א: ורחב (החריץ) ד' טפחים דפחות מכאן נוח לפסעו משפתו אל שפתו (רש"י, עירוב' צח:, ד"ה ורחב). — °וּפָסַע לאחוריו: וכשגומר התפלה כורע ופוסע3 שלש פסיעות לאחוריו (רמב"ם, תפלה ה י). כך הם יוצאין מן המקדש כמי שפוסע אחר תפלה לאחוריו (הוא, ביהב"ח ז ד). — וּפָסַע פלוני על ראשי עם קֹדש, עבר למעלה מהם כשהם יושבים, מה שנחשב למעשה של גאוה: מימי לא עשיתי קפנדריא לבית הכנסת ולא פסעתי על ראשי עם קודש ולא נשאתי כפי בלא ברכה (ר' אלעזר בן שמוע, מגי' כז:). מניין לדיין שלא יפסע על ראשי עם קודש שנאמר לא תעלה במעלות (ר' אלעזר, סנה' ז:). — ובסהמ"א: ומבקש דברים אלו על ידי הגוים כדי להתרברב על אנשי דורו ולפסוע על ראשי עם קדש (תקנות קנדיאה וזכרונותיה, 39). — פָּסַע על מקום, עבר ודלג עליו: ופסחתי עליכם וכו' אל תקרי ופסחתי אלא ופסעתי, שהקב"ה מדלג על בתי בני ישראל במצרים (ר' יאשיה, מכי' מסכ' דפסחא ז). — וּפָּסַע על דת, עבר עליה: פחז, פסעת על דת חללת בכורתך זר נעשית (מד"ר בראש' צט). — ובסהמ"א: לא נסוג לבי מדעותיהם ולא נרתעו רגלי מלפסוע אחר פסיעותיהם (ר"י מפיסא, מנחת קנאות, 5). ואולם כמה מעלות טובות למקום עלינו בפתיחת פתח התשובה פסעום חז"ל בפסיעה אחת (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה, דרוש כח). — ואמר הפיטן: פסע חמשה במלחמת רפידים (תלאות ביום צומי. סליח' לי"ג באדר, סדור רסע"ג שלז). פסעי ברב כח לעשות תשובה כי אני רחום ארפא משובה (אפסו בעוני, יוה"כ תימנ'). פסע אויב בזין ואבד טובי ושם לאין ויהרג כל מחמדי עין (יצחק בר' שלום, אין כמוך באלמים, זולת, שבת א אחה"פ). 

— פִע', *פִּסַּע, — כמו קל והִפע': שאין הנשר בא על קנו בת אחת אלא מפסייע מאילם לאילן (מדרש תנאים הופמן, דבר' לב יא). מי הוא זה שמפסע4 על ראשי עם קדוש (אבדן לר' ישמעאל בר' יוסי, יבמ' קה:). מי שצריך לו עם קדוש יפסע על ראשי עם קדוש, מי שאין צריך לו עם קדוש האיך יפסע על ראשי עם קדוש (ר' ישמעאל בר' יוסי, שם שם). — ואמר הפיטן: זכור כמה פעמים בכבודי פשעתה חילפתה חוקים ועל דת פיסעתה (ר' שמואל יזכה, יוצ' לך לך, שריד' מהגני', מ"צ ויס, 52). — ובהשאלה, פִּסַּע האילן, פשק ענפיו כאדם המפסע וצועד: סוכה מדובללת, שצילתה מרובה מחמתה כשירה וכו' באילן שדרכו לפסע (ירוש' סוכה א א). 

— הִפע', *הִפְסִיעַ5, כמו קל: אם היה מפסיע בין קורה לחברתה כולם אילן אחד (ר' שמעון בן אלעזר, תוספת' כלא' ד ז). הגיע לצפון והפך פניו לדרום חוזר היה לאחוריו כדי שלא יהא נראה כמפסיע בין הבדים (ירוש' יומא ה ג). (קטן) שהוא רואה כתיפו של אביו ומפסיע (ר' יוחנן משם ר' ינאי, שם חגי' א א). היוצא מבית הכנסת אל יפסיע פסיעה גסה (רב הונא ברכ' ו:). ויש אומרים אף לא יפסיע (תלמיד חכם) פסיעה גסה (שם מג:). בזמן שרבים צריכין להם מפסיעין על ראשי העם (הורי' יג:). כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין (ר' אבינא, מד"ר שמות ל). — ובסהמ"א: לא תצא אשה בחוטי צמר או בחוטי פשתן וכו' ולא בכבלים שיוצאין בהן הבנות ברגליהן כדי שלא יפסיעו פסיעה גסה שלא יפסידו בתוליהן (רמב"ם, שבת יט ו). וכן אסור לו (לפרנס) לנהוג בהן קלות ראש אע"פ שהן עמי הארץ ולא יפסיע על ראשי עם הקדש (הוא, סנהדרין כה ב). — ואמר הפיטן: צג בקרב הבדים ולא היפסיע (קטע עבודה יוה"כ, Elbog., Stud. 163). — והִפְסִיעַ בתפירה, כִּלֵּב, תפר תפירה של דלוגים: כדרכו אחת אחת, מכלב מפסיע (ר' יוחנן ירוש' מו"ק א ח). מאי מכליב וכו' מפסיע (הוא, בבלי שם י.).