1, פ"י, פָּעַרְתִּי, פָּעֲרָה, פָּעֲרוּ, — פָּעַר את פיו, פתחו לרוחה, כמו בתאוה לבלע דבר, aufsperren (d. Mund); ouvrir largement, bayer; to gape: לכן הרחיבה שאול נפשה וּפָעֲרָה פיה לבלי חק וירד חדרה והמונה ושאונה ועלז בה (ישע' ה יד). פי פָּעַרְתִּי ואשאפה (תהל' קיט קלא). ויחלו כמטר לי ופיהם פָּעֲרוּ למלקוש (איוב כט כג). — וּפָעַר על פלוני בפיו בקצף: פָּעֲרוּ עלי בפיהם בחרפה הכו לחיי יחד עלי יתמלאון (שם יו י). — ובתו"מ: פער (עשו) פיו כגמל ואמר אפתח פי ואתה מכניס (ר' יצחק בר זעירא, תנחו' פנחס יג). — ואמר הפיטן: הזכר לערים נוה נארו, צרים אשר חומות ערערו, ועד היסוד ערו ערו, פימו דברו בגאות ופערו (ר"א קליר, אצילי מרעי, קרוב' שבת זכור). צר ואויב הלטיש עיניו, פיהו פער לשאוף ענו (משלם, במתי מספר, סליח' תענית אסתר). ארשת שפתי פציתי ואפער, נצבתי להללך במקהל מצער (ר"י בן אביתור, ארשת שפתי, שעה"ש 13). אתעוררה אתגברה על שוררה משתוררה פה פערה על סוערה (ראב"ע, איפה בני, איגר 144). עלי שחקו, ודתי רחקו, וחוק שוא חקקו, לא דברו יי', פערו פיהם כארי נוהם, סלוח להם לא יאבה יי' (הוא, אל אל אקרא, שם 165). — ואמר המשורר: יבכו צמאיה עלי ענן אשר פיהם למלקוש יערף פערו (רשב"ג, בימי יקותיאל, ברודי, 19). — *פָּעַר עצמו, פָּעַר פיו: מיד כעס עליו מנשה (על ישעיה) ואמר להם תפשוהו רצו אחריו לתופשו ברח מפניהם, פערה החרובית עצמה ובלעה אותו (פסיק' רב' ויקח אליהו, יד.). — *וּפָעַר, פָּעַר עצמו (לבעל פעור), פָּעַר פיו של מטה, פנה לצרכיו: הפוער עצמו לבעל פעור זו היא עבודתו והזורק אבן למרקוליס זו הוא עבודתו (סנה' ז ו). איכה יעבדו, למעוטי מאי וכי תימא למעוטי הפוער עצמו לזובחים, מהשתחואה נפקא, מה השתחואה דרך כיבוד אף כל דרך כיבוד אלא למעוטי הפוער עצמו למרקוליס ס"ד אמינא הואיל ועבודתו בזיון הוא אף כל בזיון קמ"ל (סנה' סא.) מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת כיון שהגיעה לפעור אמרה לו המתן עד שאכנס ואצא לאחר שיצאה אמר לה אף את המתיני עד שאכנס ואצא אמרה לו ולא יהודי אתה אמר לה ומאי איכפת ליך נכנס פער בפניו וקינח בחוטמו והיו משרתי עכו"ם מקלסין לו ואומרים מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך (ת"ר, שם סד.). — ובסהמ"א: עבודות הרבה קבעו עובדי כוכבים לכל צלם וצלם ולכל צורה וצורה ועבודת זה אינה כעבודת זה כגון פעור שעבודתו שפוער אדם עצמו לו ומרקוליס שעבודתו שיזרוק לו אבנים או יסקל מלפניו אבנים (רמב"ם, עכו"ם ג ב). — ואמר המשורר: ומֵעֶה שם עלי פתחה לשוער, בצאת המאכל תמיד משער, בכל עת יהיה סגור ויער פתוח פיו בעת צאתו ויפער (ר"י זברא, בתי הנפש, בספר שעשועים דודזון, 160). — °וּפָעֲרָה ירך לגבר, ואמר הפיטן: היא (הסוטה) פערה לנכרי ירך, לכן ציעורה בא (בהנפיל ירך) (ינאי, היא אסרה, קרוב' לספר במדבר, זולאי, קפג). — °פֹּעֶרֶת, שאול הפוערת פיה, ואמר הפיטן: טבע חותם ברית שם בשארו, בה תפן פוערת ואז תקפץ פיה (יוסי בן יוסי, אזכיר גבורות, עבודת יו"כ, קבץ מע"י גאו' ב, 4). יום מימים הוחס, יום כפור המיוחס, יודעיו חמול וחס, יוקשיו לפוערת הס (ר"א קליר, יום מימים, מוסף יו"כ). 

— פִע', *פִּעֵר, — כמו קל: פעור יוכיח שמפערין לפניו בכל יום ואינו בטל (רבא, ע"ז מד:).

— הִפע', °הִפְעִיר, — כמו קל, ואמר הפיטן: הוספנו בחטאינו חמה להבעיר, המתנדבים כבני בית להפעיר, ומה יעצור כח רב וצעיר, ודוי ופלל לקדיש ועיר (שלמה, אין מי יקרא בצדק, סליח' ליום א). קמתי אני ואעיר, ברשות רב וצעיר, יה פי בחין אפעיר2 ותעל לי רחמים (יצחק בן קפרון, יגרתי מפני שמים, שעה"ש 7). מנין סדר חדשים בעשרה בו העיר, נהי ויליל במו פי אפעיר, סדר פרעניות בתוך לבבי יבעיר, בבא אלי הפליט לאמר הכתה העיר (יוסף, אזכרה מצוק, סליח' י טבת).