* 1, פִּעְפַּע, פ"י, — כמו פִּצְפֵּץ, בקע לבקיעים, zerschlagen; zersplaten; briser, fendre; to shatter, split: הנוטע בעציץ שאינו נקוב חייב בערלה ר' יוסי אמ' מפני שהשרשין מפעפעין אותו (ירוש' ערלה א ב). החופר החורץ וכו' המפעפע וכל דבר שהוא להניי' קרקע חייב משום חורש (שם שבת ז ב). שאלו את רבי אליעזר דורות האחרונים כשרים מן הראשונים, אמר להן עדיכם (בבית) הבחירה יוכיח(ו) , אבותינו העבירו את התקרה, ויגל את מסך יהודה, אבל אנו פעפענו את הכתלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה (שם יומא א א). עשרה דברים קשים נבראו בעולם הר קשה ברזל מחתכו, ברזל קשה אור2 מפעפעו, אור קשה מים מכבין אותו וכו' (ר"י, ב"ב י.). מים ראשונים נוטלין בין בחמין בין בצונן, אחרונים אין נוטלין אלא בצונן מפני שחמין מפעפעין את הידים3 ואין מעבירין את הזוהמא (חול' קה.). — ובסהמ"א במשמ' רכך, התיך4: והלא מצרף, כשכלי מתכות חם ונותן לתוכו צונן מחזקים את הכלי וזו היא גמר מלאכת הצורפין שרתיחת האור מפעפעתו וקרוב להשבר והמים מצרפין פעפועיו (רש"י, שבת מא:). מדוע הברזל אש מפעפעו ואין אש מפעפע את האבן, לפי שהברזל נוח לכפוף בעבור לחותו משא"כ באבנים שאין בהם לחות כלל ולזה מתלהבים ונשרפים אבל אינם נתכים (טוביה כץ, מעשה טוביה ה ב, עג.). — וכפ"ע, פִּעְפַּע הריח, פִּעְפַּע הארס, בקע לו דרך, חלחל והתפשט לכל הצדדים: אמו (של אלישע בן אבויה) כשהיתה מעוברת בו היתה עוברת על בתי ע"ז והריחה מאותו המין והיה אותו הריח מפעפע בגופה כאירסה של חכינה (ירוש' חגי' ב א). היה שם צרצור מלא יין מן היין העמוני וכו' והיה ריחו מפעפע (שם סנה' י ב). ג' מיני ארס הן, של בחור שוקע, של בינוני מפעפע5 ושל זקן צף (רב ספרא משום ר' יהושע דרומא, ע"ז ל:). וברגליהן תעכסנה וכו' היתה מביאה שפופרת של ביצה והיתה ממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה תחת עקיבה במנעלה וכשהיתה רואה כת של בחורים היתה רופסת עליה והיה אותו הריח מפעפע בהן כארס של עכנא (מד"ר ויקר' טז). היו מתענגים (ישראל במדבר) בנאות דשאים של באר והיה ריחן מפעפע בכל העולם (ר"ש בן יוסי לר"א בנו של ר"ש בן יוחאי, שם דבר' ז). היו מביאים גדיים וצולין אותן במערכה של עיר והיה אותו הריח מפעפע בהם והיו מתים (שם איכה, א"ב רביעית, טובים היו חללי חרב). לריח שמניך טובים, ביוסף בן יעקב הכתוב מדבר, בשעה שמכרו אותו אחיו היה ריח בגדיו מפעפע בכל הדרך (מד"ר' שה"ש, גרינהוט א ג). — וּפִעְפַּע הַחֵלֶב, פִּעְפַּע הַבִּשּׁוּל וכדו', חדר והתפשט בבשר או בכלי: והאמר רב הונא גדי שצלאו בחלבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו, שאני חלב דמפעפע (חול' צו:). מי דמי, דם לא מפעפע, בישול מפעפע (רב יצחק בר יהודה לרמי בר חמא, זבח' צו:). — ובסהמ"א: ששומן הטרפה נדבק לאלתר ומפעפע למים ונבלע בדבר קל (מרדכי, שבת שז). ואפילו אם יש שומן בבשר שבתוך הציר לא אמרינן דנעשה נבלה מחמת הדם וחוזר ואוסר מה שחוץ לציר דשומן מפעפע דכיון דדם הבלוע בשמנונית אין מפעפע גם השמנונית אינו אוסר (הוא, חולין תרעב). מפני שהופכים את העוף בשפוד בשעת צלייה ומפעפע עד מאוד (רי"צ מוינא, אור זרוע, נח:). אם נגע ככר חמץ בככר מצה ושניה' חמין ואין שם דבר המפעפען לא אסר אלא מקום מגעו בלבד לפי שאינו מבליע יותר (שו"ע או"ח תמז א). במה דברים אמורים שאין הכלי אוסר אלא כדי נטילה בירך עם גידו וכיוצא בו דבר כחוש שאין בו כח לפעפע בכל החתיכה אבל גדי שמן שצלאו בחלבו אם אין בכל הגדי ששים כנגד כל החלב שבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שכיון שהוא שמן מפעפע בכולו (שם יו"ד קה ה). במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע אבל אם בלעה מן הדברים המפעפעין בטבען כגון שומן אוסרת חברתה (שם שם ז). — וּפִעְפַּע, בקע ועלה, צף והתרומם למעלה: מיד התחיל ארונו של יוסף לפעפע ועולה מן התהומות כקנה אחד (מד"ר דבר' יא). — ובסהמ"א: כאצבעתא בקירה, פי' רֹק כשמניח אצבעו בתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכו (ר"ח, ערוב' נג.). — °וּפִעְפַּע האור, בקע ופרץ והתפשט: כי לא יצא דרך החור רק האורות הבאים מלמעלה אבל הבאים מזעיר עצמו היו מפעפעים ומבצבצים כנז' (נפתלי ב"ר יעקב אלחנן, עמק המלך, צט). ומן האור שפעפעו ויצאו מנצח דזעיר ונכנסו ברחל נבנה ונשלם וכו' (שם שם). — §פִּעְפַּע הביצה, טרף אותה בקערה6.

—  הִתפ', מִפַּעְפֵּעַ: מה האגוז הזה אם הקשתו כלו מפעפע, כך ישראל נוחים כאגוז מד"ז שה"ש ו, בובר 37.