ב. פִּעְפּוּעַ

° 1, ש"ז, — א) פִּעְפּוּעֵי הברזל, חלקי הברזל המפעפעים ומרֻככים באש2: והלא מצרף, כשכלי מתכות חם ונותן לתוכו צונן מחזקים את הכלי וזו היא גמר מלאכת הצורפין שרתיחת האור מפעפעתו וקרוב להשבר והמים מצרפין פעפועיו (רש"י, שבת מא:). — ב) דבר המפעפע, בוקע ועולה בנוזל: כתב ה"ר אליעזר ממיץ שמה שחמץ בפסח במשהו היינו דוקא בדבר לח אבל יבש כגון חטה הנמצאת בצלי חותך מקום פעפועו לפי אומד דעתו ודיו (מרדכי, פסחים תקנב). וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אף על פי שיש בחתיכה לבטל האיסור צריך נטילת מקום (שו"ע יו"ד קה ה). דבר שיש לו פעפוע בצלי אם היה אחד חם ואחד צונן התחתון גובר (שם שם ו).



1 [בתו"מ באה המלה כמקור ארמ' פַּעְפּוֹעֵי: שריקא טויא שרי, פעפועי ביעי אסור (רב חסדא, שבת קט.), ולפי זה נוצרה צורת שה"פ בעבר'.]

2 [עי' פִּעְפֵּעַ, הערה 1.]

חיפוש במילון: