1, או פְּקוּד, ש"ז, רק מ"ר פְּקֻדּים, סמי' פְּקֻדֵי, בכנ' פְּקֻדָיו, — שה"פ כמו פְּקִידָה, עריכת מפקד ומנין, פעלת הַפּוֹקֵד: אלה פְּקוּדֵי המשכן משכן העדת אשר פקד על פי משה עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן (שמות לח כא). על פי יי' פקד אותם ביד משה איש איש על עבודתו ועל משאו וּפְקֻדָיו אשר צוה יי' את משה (במד' ד מט). ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבתם הם נשיאי המטת הם העמדים על במקור נכפלה המלה 'על'. הַפְּקֻדִים (שם ז ב). — *חומש הַפְּקוּדִים2, ספר  במדבר3: ובעשור שבחומש הפקודים קורא (הכהן הגדול) על פה ומברך עליה שמנה ברכות (יומא ז א). שכל האמור בחומש הפקודים קרב במדבר וכל האמור בתורת כהנים לא קרב במדבר (ר' שמעון, מנח' ד). — ובסהמ"א: ספר רביעי וידבר הוא ספר חמש הפקודים (דקדוקי הטעמים לבן אשר, 57). — ואמר הפיטן: מי יוכל לשער כל הפקודים אשר בחבל ובחלש לא נפקדים ברית כרותה למו מאז בפקודים לבל יחסר המזג מחֹמֶשׁ (ר"ל מבטן?) פקודים (ר"א קליר, מי יוכל, קרוב' שבת שקלים).