*, פקודה, ש"נ, סמי' פְּקֻדַּת, בכנ' פְּקֻדָּתְךָ, פְּקֻדָּתוֹ, פְּקֻדָּתָם, מ"ר פְּקֻדּוֹת, ־דֹּת, — א) זכרון שזוכרים את פלוני לרעה, עֹנש, Heimsuchung; chàtiment, affliction; visitation: אם כמות כל האנשים ימתון אלה וּפְקֻדַּת כל האדם יפקד עליהם לא יי' שלחני (במד' יו כט). יום מצפיך פְּקֻדָּתְךָ באה עתה תהיה מבוכתם (מיכה ז ד). — ובמשמ' זו יום פְּקֻדָּה, עֵת פְּקֻדָּה, וכדו', הזמן שנועד לענש: ומה תעשו ליום פְּקֻדָּה ולשואה ממרחק תבוא (ישע' י ג). הבישו כי תועבה עשו גם בוש לא יבשו והכלם לא ידעו לכן יפלו בנפלים בעת פְּקֻדָּתָם יכשלו אמר יי' (ירמ' ח יב). הבל המה מעשה תעתעים בעת פְּקֻדָּתָם יאבדו (שם י יה). ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי שנת פְּקֻדָּתָם (שם יא כג). כי יום אידם בא עליהם עת פְּקֻדָּתָם (שם מו כא). באו ימי הַפְּקֻדָּה באו ימי השלם וכו' על רב עונך (הוש' ט ז). — וזכירה לטובה: חיים וחסד עשית עמדי וּפְקֻדָּתְךָ שמרה רוחי (איוב י יב). — ובסהמ"א:  כי זכר כל היצור לפניך בא מעשה איש ופקדתו ועלילות מצעדי גבר (אתה זוכר, מוסף ר"ה). זכרנו בזכרון טוב לפניך ופקדנו בפקדת ישועה ורחמים משמי שמי קדם (שם שם). בפקודת שאר העון אני יודע מה בלבי לעשות לך (רש"י, שמות לג ה). ואין לך פקודה שאין בה מפקודת העגל שנאמר וביום פקדי ופקדתי (הוא, במד' יט כא). אמנם בהיות הזמן עת פקודה והגיע השעה אשר נתקים יעוד הנביא וכו' הוצרכנו להעלות בספר אלו העניינים (ר"י ג'יקטיליה, גנת אגוז, בביאור היות האותיות נפרדות זמ"ז, פג.). — ואמר הפיטן: אז בבוא יום פקודת גיא המחזה ברחות אף יי' ברשפי אזה (אז בבוא, סליח' י טבת, ספרד'). — ואמר המשורר: ימהר יום פקדתי ויאבד יום ילידתי וחיש אובל אלי עפר (ר"ש הנגיד, ימהר יום, קינה על מות אחיו, ברודי, 72). — *שְׂעַר פְּקֻדָּה, שער בבהרת שפקד ובקר אותו הכהן1: שער פקודה עקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרים, איזה הוא שער פקודה מי שהיתה בו בהרת ובה שער לבן וחזרה (נגע' ה ג). איזה הוא שער פקודה מי שהיתה בו בהרת כגריס ובה שתי שערות והלך הימנה כחצי גריס והניחו לשער לבן במקום הבהרת וחזר (ר' עקיבא, שם שם). — ב) עבודת הַפָּקִיד, עבודה שנפקדה על אדם, Funktion; fonction; function: ונשיא נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן פְּקֻדַּת שמרי משמרת הקדש (במד' ג לב). וּפְקֻדַּת משמרת בני מררי קרשי המשכן ובריחיו ועמדיו ואדניו וכל כליו וכל עבודתו (שם שם לו). וּפְקֻדַּת אלעזר בן אהרן הכהן שמן המאור וקטרת הסמים ומנחת התמיד ושמן המשחה פְּקֻדַת כל המשכן וכל אשר בו בקדש ובכליו (שם ד יו). ויחלקם דויד וצדוק מן בני אלעזר ואחימלך מן בני איתמר לִפְקֻדָּתָם בעבדתם דהי"א כד ג. אלה פְּקֻדָּתָם לעבדתם לבוא לבית יי' כמשפטם ביד אהרן אביהם (שם שם יט). ויהי יחת הראש וזיוה השני ויעוש ובריעה לא הרבו בנים ויהיו לבית אב לִפְקֻדָּה אחת (שם כג יא). לחברוני חשביהו ואחיו כל בני חיל אלף ושבע מאות על פְּקֻדַּת ישראל מעבר לירדן מערבה (שם כו ל). ואלה פְּקֻדָּתָם לבית אבותיהם ליהודה שרי אלפים עדנה השר ועמו גבורי חיל שלש מאות אלף (דהי"ב יז יד). ויהי לעזיהו חיל עשה המלחמה יוצאי צבא לגדוד במספר פְּקֻדָּתָם ביד יעואל הסופר ומעשיהו השומר (שם כו יא). — ובמשמ' קבוצית, מי שממֻנים למשרה או לשמירה, פְּקִידִים: ושמתי פְּקֻדָּתֵךְ שלום ונגשיך צדקה (ישע' ס יז). ויהי בעת יביא את הארון אל פְּקֻדַּת המלך ביד הלוים (דהי"ב כד יא). — ומ"ר פְּקֻדּוֹת, באותה משמ': וישם הכהן פְּקֻדֹּת על בית יי' (מ"ב יא יח). ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פְּקֻדּוֹת העיר ואיש כלי משחתו בידו (יחזק' ט א). והיו במקדשי משרתים פְּקֻדּוֹת על שערי הבית ומשרתים את הבית (שם מד יא). וישם יהוידע פְּקֻדֹּת בית יי' ביד הכהנים הלוים אשר חלק דויד על בית יי' (דהי"ב כג יח). — ובית הַפְּקֻדּוֹת, בית הנשמר ע"י הַפְּקֻדּוֹת, בית סֹהר: ויאסרהו בנחשתים ויבאהו מלך בבל בבלה ויתנהו בבית הַפְּקֻדּוֹת עד יום מותו (ירמ' נב יא). — ג) הון ועשר הנשמר: על כן יתרה עשה וּפְקֻדָּתָם2 על נחל הערבים ישאום (ישע' יה ז). יהיו ימיו מעטים פְּקֻדָּתוֹ3 יקח אחר (תהל' קט ח). — ואמר המשורר: ויוליד אנוש ערם ונפשו מעמל תבל ערמה ויעזב כל פקדתו לאחר ולא ישא ביום לכתו מאומה (רמב"ע, חרדה לבשה, שעה"ש 68). — ונהוג היום במשמ' צַו.