* 1, ש"נ, מ"ר פִּקִּין, פיקין, וגם פִּיקוֹת, — כמו פֶּקֶק או פקעת שבפלך ובכלים אחרים,Propf, Witrel; bouchon, peson; stopper, whorl: פיקה של מתכת רבי עקיבא מטמא וחכמים מטהרין (כלים יא ו). הנוגע בפיקה עד שלא פירעה טמא משפירעה טהור (שם כא א). כוש של רובן לא יזה לא על הכוש ולא על הפיקה ואם הזה מוזה וכו' עור של עריסה שהוא מחובר לפיקות חבור (פרה יב ח). נודות יין ושמן שיעורן כפיקה גדולה שלהן ואיזו היא פיקה גדולה שלהן הנכנס דרך פיהם (תוספת' כלים ב"מ ז ג). אין לנפלים פתיחת הקבר עד שעגלו ראש כפיקה של שתי דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר כפיקה של ערב (שם אהיל' ח ח). מלבין (של מטה) שהוא מלביש בפיקות, תינוק טמא טומאת שבעה, מסורג בחבלים, תינוק טמא טומאת ערב (שם שם יג ה). גוש הבא מבית הפרס מארץ העמים שיעורו כפיקה גדולה של סקאין שהוא כחותם המרצופין וישנו בצד העליון של מגופת החבית הלחמית (בכורות כב.). — ובסהמ"א: מלבן המטה אם היה מלובש בפיקות ויש לו רגלים שמחברן עם המטה הרי זה מתטמא עם המטה שהרי נותנין אותו בפני המטה והרי הוא כאחת מאבריה (רמב"ם, כלים ד ב). — ובהשאלה, פִּקּה של גרגרת, הבליטה הנראית כפוקקת את הגרון, והנקראת אף שפוי כובע, Kehlkopf, Adamsapfel; noeud de la gorge, pomme d`Adam; larynx, Adam`s apple: איזהו לחי, מן הפרק של לחי עד פיקה של גרוגרת (חול' י ד). איזה הוא זקן, מן הפרק של לחי עד פיקה של גרגרת (נגע' י ט). — ובסהמ"א: והלחיים מן הפרק של לחי ועד פיקה של גרגרת טבעת גדולה עם הלשון שביניהן הכל לכהן (רמב"ם, בכורים ט יח).  המושך הוא מושך המאכל בעת שהעור החיצון עולה אל הפיקה כנגד הפה (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה ד ב). — וּפִקָּה של צואר, קשר בראש השדרה: איזו היא קרחת, מן הקדקוד השופע לאחוריו עד פיקה של צואר (נגע' י י). — וּפִקָּה של פירקא, כמו פִּקָּה של צואר: מפיקה של פירקא ולמעלה זה הוא הראש, מפיקה של פירקא ולמטה אף על פי שמגדל השיער הרי הוא כעור הבשר לכל דבר (תוספת' נגע' ד יב). — וּפִקָּה שבארכובה, עצם קטנה עגולה בולטת בארכובה: חמשה (עצמות) בארכובה שנים מכאן ושנים מכאן והפיקה באמצע (שם אהיל' א ו). — וּפִקָּה עבוי, קשר בגוף בעל חי בכלל: המקיש בקרסוליו ובארכבותיו ובעל פיקה וכו' פיקה יוצאה מגודלו וכו' (בכורות ז ו). שרוע שנשמטה יריכו, פיקה יוצא מגודלו וכו' מנין ת"ל או שרוע (ספרא ויס, אמור, פרשה ג). מאי טפיפיות אמר רב יהודה אמר שמואל משום ר' אליעזר ברבי צדוק כך היו מפרשין בירושלים כפרידה שכורעת להטיל מימיה ונראית פיקה מתוך פיקה (בכורות כב.). בעל הפיקין שיש לו כסתות הרבה, שופנר שאין לו כסתות כל עיקר (ר' חייא בר אבא בשם ר' יוחנן, שם מה.). מעיה של אשה עשויה קינין קינין פיקין פיקין חבילין חבילין (ר' סימון, מד"ר ויקר' יד).