ב. פִּקּוּק
°, ש"ז — שה"פ מן ב. פָּקַק, פעֻלת החוליות המתפקקות, ואמר הפיטן: יכפר ירצה כאז בהעליותי, בהיות אריאל בבחן עליותי, הן ידעת פקוק חליותי1, כי אתה קנית כליותי (שמעון בר יצחק, אותך אדרוש, מעריב ליל כפור)
1 [כמעשה ארג שם: ופי' פקוק החליות ידוע מרז"ל שאמרו שצריך לכרוע עד שיתפקקו כל החליות שבשדרה (ברכ' כח:), ועי' ערך ב. פָּקָק.