*, קל לא נמצא.
— פִע', *פִּקֵּל בבצלים, הפריד בין הבצלים לבין הקלפות, הסיר הקליפות שנשרו: איזהו גרנן למעשרות וכו' הבצלים משפיקל1 אם אינו מפקל משיעמיד ערימה (מעשר' א ו). התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים אינו חבור (עוקצ' ב ה).
1 [כך במשנה שבהוצ' הבבלי. נ"א משיפקלו ובמשנ' מנֻק' ליוורנו: משֶׁיִפָּקְלוּ, נִפע', ואינו נראה. ופרש הרמב"ם: משיפקל עניינו משיכרת עלין שלו ויסיר הנתלה בהם, ע"כ. ור"ש: כמו משיקלף שיסיר הקליפה ויש מפרשים משיעשה אותם אגודה ובירושלמי מפרש מן דיורים פורגרה שעוקרים הבצלים עם השרשים ואח"כ מסירין מעליהם את הקליפות הרעים והשרשים ובעוקצין תנן התחיל לפרק באגוזים ולפקל בבצלים, ע"כ. ועל כל פנים אין לראות פקל במשמ' קלף ממש, שאלמלא כן היו אומרים משיקלף, כרגיל בבצלים, ומצד הענין אין צרך לקלף את הבצלים לשם גמר מעשיהם לגרן כשם שאין צרך לקלף לשם זה את האגוזים, אלא לפרק, כלו' להסיר את הקליפה החיצונה הרבה הנופלת מעצמה מן האגוז אחרי שנתיבשה. וכן נראה שמשיפקל פרושו משיסיר את הקליפה היבשה שנשרה מן האגוזים לחוד ואת האגוזים לחוד, ופרוש זה מתאמת ע"י הערב' פַקַלַ فقل שפרושו זרה את התבואה לרוח במִזְרֶה, ששמו משרש זה מִפקַלַה مفقلة. ולפי זה ברור שאין פקל לשון קלוף, אלא היו שנהגו לנקות את הבצלים מן הקליפות והעלים היבשות ע"י זריה לרוח כדרך שזורים את התבואה, והוא הנקרא פקל.