°, ש"ז, — פעֻלת האדם המְפַקְפֵּק דבר, מערער ומזעזע אותו: תקרה שאין עליה מעזיבה נסרים שהבית מקורה בהן ואין עליהם טיט מפקפק, פותח ומרחיב וכו' וכל דהוא מעשה מכשיר ואפילו פקפוק (ר"ח, סוכ' טו.). ר"מ אומר נוטל אחת מבינתיים, אבל לא יפקפק שאין פיקפוק מועיל לו (רש"י, שם שם). — ° ובהשאלה פעֻלת המְפַקְפֵּק, המערער חק ומדה, ואמר הפיטן: פקפוק הנין ומדות היה תמים ולצדק את הדין באמתו תסובב (רי"צ בר ראובן, אזהרות, יב:).— ובמשמעות של הִסוס וספק1: וזה הוציא מלבם הפקפוק (רשב"א אל ר' שמואל סלמי, דברי חפץ, 9).