*, פַּקָּעִית, פְּקַעַת 1, פַּקַּעַת2, ש"נ, מ"ר פַּקְעִיּוֹת 3, פַּקָּעִיּוֹת 4, — כמו בְּקַעַת 5, חתיכה שנבקעה או שהבקיעו אותה מגוש יותר גדול, ביחוד פקעת של חוטי צמר או פשתן וכד',  Splitter, Knäuel; fragment, pelote; splinter, clew: הכדור והפקעת של גמי שנתנן על פי החבית אם מרח מן הצדדין לא הציל עד שימרח מלמעלן ומלמטן (כלים י ד). החמת שיעורה בפקעיות של שתי אם אינה מקבלת של שתי אע"פ שמקבלת של ערב טמאה (שם יז ב). כמה יהא בפקעת 6 ותהא מיטמאה בנגעים, כדי לארוג ממנה שלש על שלש שתי וערב (נגע' יא ח). המעלה מן הפקעת לחברתה, מן הסליל לחברו, מן הכובד העליונה לכובד התחתונה וכן שני דפי חלוק שנראה נגע באחד מהן הרי השני טהור (שם שם ט). אין לוקחין מן הגרדי לא קוצין ולא אירין ולא פאניקנין ולא שיורי פקעיות7, אבל לוקחין מהם בגד מנומר שתי טווי ואריג (תוספת' ב"ק יא יא). חמת חדשה אף על פי מקבלת רימונין טהורה, תפרה ונקרעה שיעורה ברימונים, ר' אליעזר אומר בפקעיות של שתי מארבע למנה שהוא ארבעים בסלע (שם כלים ב"מ ו ו). הליצין8 שבפקעת9 מצטרפין זה עם זה ופושין מזה לזה (שם נגע' ה י). בשעה שברא הקב"ה את העולם היה מרחיב והולך כשתי פקעיות של שתי (רב יהודה בשם רב, חגי' יב.). נטל הב"ה שתי פקעיות10 אחד של אש ואחד של שלג ופתכן זה בזה ומהן נברא העולם (ר' יוחנן, מד"ר בראש' י). לפלטין גדולה שהיה בה פתחים הרבה שכל מי שהיה נכנס לתוכה היה תועה, מה עושה פיקח אחד נטל פקעת של גמי וקשרה כנגד הפתח, התחילו הכל נכנסין ויוצאין דרך הפקעת (רב נחמן שם שם יב; ודומה לזה (שם שה"ש א) ושם קהל' ב). — ובסהמ"א: וכל בגד ובגד שהיו פקעיות של שתי או של ערב שגילם משבצות קרעו כל בגד ובגד וכרכו שתי הכריכות אחת של שתי ואחת של ערב והחזירום לבעלים (מדרש יונה, קובץ מדרשים קטנים מכ"י די רוסי). נימין שיש בצמר אסור לעשותן לבדן ציצית סיסין פקיעיות שלשתי ושלערב חלוקין רב ושמואל (שו"ת הגאו', גני' מצרים, גינצברג ב, 331). פיקה גדולה, פקעית גדולה (רגמ"ה, בכורות כב.). שתי פקעיות המעורות זו לזו בחוט וכן השתי שמקצתו לפיף על הכובד העליונה וכו' (רמב"ם, טומאת צרעת יג ט). כמה שיעור הנקב שינקב כלי העור ויטהר, החמת משתנקב כמוציא פקעיות של שתי (הוא, כלים ז ו).