*, ש"ז, — פִּקְפּוּקֵי דברים, פטפוטי דברים על פלוני1, פטפוט דבה ושם רע: ולא תהיה לך זאת לפיקה, א"ר לעזר פיקפוקי דברים היה שם (ירוש' סנה' ב ג). לפוקה, פיקפוקי דברים היה שם, א"ל (אביגיל לדוד) כד תיפוק פקפקותך יהו אומרים עליך שופך דמים את, ולמכשול עון, אתה עומד להיכשל באשת איש וכו' ולשפוך דם, עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמי' היה וכו' (ר' לוי, שם שם). פיקפוקי דברים היו שם, אמרה ליה אזדהר מפיקיתא דנפשא2 (ר' אלעזר, מדרש שמואל כג). — °ובמשמ' הוצאת דברים מן הכח, אמירת דיבורים בכלל, ואמר הפיטן: שדולים ופיוסים ופקפוקי דברים לחתי פץ ודיבר, גר ותושב וכו' (ר' שמואל יזכה, יוצ' חי שרה, שריד' מהגני' מ"צ ויס, 59).
1 [מפרשים ומלונאים לא הכירו כאן ובפעל ב. פִּקְפֵּק (עי' שם) שרש פקק, פקפק, המצוי בכמה צורות אף בסור' במשמ' פטפוטי דברים, כגון פַּקֵּק, פטפט; פַּקְּקָא, פַּקָּקָנָא, פטפטן; פַּקָּקוּתָא, פטפטנות, ובפרט מֶלֵּי מְפַקְקָנֳתָא, דברי פטפוט, שהוא פקפוקי דברים ממש. והרי מדברי הירוש': כד תיפוק פקפקותך יהו אומרים עליך, כלו' כאשר תצא פקפוקת (ז"א דבורים) עליך יהו אומרים, יוצא בפרוש שפקפוקים אלו לשון דבור ודברים הם. וכן נמצא הפעל: אל תפקפק בפיך ואל תאמר (מדר' תהל' נג). ממש כשמוש הפעל פקק, בסור' עי' ב. פִּקְפֵּק, הערה.]
2 [כאן נתאחדו שתי דרשות, אחת הדורשת פוקה: פקפוקי דברים כמו בירוש', ואחת הדורשת את המלה עפ"י הארמ' נפק: פוקיתא דנפשא, הוצאת הנפש, במשמ' שפיכות דמים. ועי' בהערה הקודמת.]