פֹּקַע
°, ש"ז, מ"ר פֳּקָעִים, פוקעין, — כמו פְּקִיעַ במשמ' א, קטע שפקע מדבר בעת התבקעו באש וכדו'1: (ושרף את הפרה), להביא את הפוקעין2, מכאן אמרו הבשר כל שהוא יחזיר ואם לא החזיר פסל (ילק' שמע' במד' תשסא). עיכולי עולה, פוקעין שפקעו מעל האש (רש"י, יומא מה:, ד"ה עיכולי).
1 [וכן בארמ' שבתו"מ: ור"ג נמי הכתיב עולה על מוקדה, ההוא לאהדורי פוקעין הוא דאתא וכו' (זבח' פג:).
2 ב(ספרי במד' קכד) : הפקיעים, ובר"ש (פרה ג ט) בשם הספרי: הפקעין.]