* 1, פיו"ע, — פִּקְפֵּק את התקרה, עשה שתָפוּק ותהיה רופפת, נענע וזעזע אותה, erschüttern, lockern; ebrânler, relacher; to shake, loosen: תקרה שאין עליה מעזיבה רבי יהודה אומר בית שמאי אומרים מפקפק ונוטל אחת מבינתים ובית הלל אומרים מפקפק או נוטל אחת מבינתים, רבי מאיר אומר נוטל אחת מבינתים ואינו מפקפק (סוכ' א ז). ישבה על גבי דימוס או שהיה מפקפיק בה ונפלה, ארדיכל חייב (תוספת' ב"מ יא ה). — ובסהמ"א: בית המקורה בנסרים שאין עליהם מעזיבה ובא להכשירו לשם סוכה די בזה שיפקפק, פי' שיסיר כל המסמרים לשם עשיית סוכה (טואו"ח תרלא ט). — ואת החותמות שבקרקע: מודה ר' מאיר בחותמות שבקרקעות שמפקפקין ומתירין ומפקיעין אבל לא חותכין (תוספת' יו"ט ג יב).  — ובהשאלה, פִּקְפֵּק בדבר הלכה וחק וכדו', ערער בהלכה, בחק ובמסורת, נסה למוטטו, rutteln (an: e. Geswtz); remuer, att quer; to shake, undermine: ואת מי נידו, אליעזר בן חנוך שפקפק בטהרת הידים (עדיות ה ו). המפקפק בדבר אפילו מדברי סופרים צריך נידוי (ירוש' מו"ק ג א). — ובסהמ"א: ואם חכמי התלמוד הגאונים הראשונים והאחרונים לא פיקפקו במלאכת שיעור הגויל, מי הוא זה אשר יוכל לפקפק בו בלא ראיה (גנזי מצרים, הל' ס"ת כ). הרי שגזרו בית דין גזירה ודימו שרוב הקהל יכולין לעמוד בה ואחר שגזרוה פקפקו העם בה ולא פשטה ברוב הקהל הרי זו בטלה (רמב"ם, ממרים ב ו). והקבלה הזאת אבותינו ספרו לנו ואי אפשר לפקפק בה ולחשוד אותם שינחילונו שקר (ר"י אלבו, עקרים א יט). — °פִּקְפֵּק הלב, פִּקְפְּקָה הנפש, הסס, תהה, היה בספק2 zweifeln; douter; to doubt: והאמת בתחלת מחשבת המשכיל כי יפקפק לבו וירחקנו שכלו כרחוק מזרח ממערב (ס' האמונות לר' שם טוב ה א). כי היה עיקר מגמתו ביאור הדברים וישובם עד שידחו רוב הספקות להשיב נפש המפקפק (ר"י מוסקאטו, נפוצות יהודה, הקד'). — *ופִקְפֵּק בדבר שבפיו ואינו מוציאו, מנסה כאילו להוציא מלה מפיו ואינו מוציאה: אם הם (עני ובעל הבית) באין אצלך לדין מה אתה עושה, ואתה מפקפק בדבר3 ואין אתה יכול להוציאו4 (מדר' תהל' נג).

— פֻע' *פֻּקְפַּק, בני' מְפֻקְפָּק, מי שפקפקו אותו, שנתערער תקפו, נתרופפה זכותו: ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו, ר' אבהו אמר לפי שהיו הברכות מפוקפקות בידו והיכן נתאוששו בידו, כאן (מד"ר בראש' סז). — °ומְפֻקְפָּק, במשמ' מְסֻפָּק, מֻטל בספק5: הנה הדרוש הזה מפוקפק בין הפוסקים אם יש לדמות הגוים בזמן הזה לתנוק בן יומו דאפילו לרב אינו אוסר כ"א בשתייה אך לא בהנאה (שו"ת ר"מ מפדואה עו, פה). על כן חזרו התחלותיה ויסודותיה להיות מסופקות ותולדותיהן כיוצא בהן מפוקפקות (ר"י עמדין, שאילת יעבץ א מא). ואתה יודע שדין זה מפוקפק הרבה ביד הפוסקים עצמן (שם שם מו).

— הִתפ', *הִתְפַּקְפֵּק, — כמו פֻע', נזדעזע, נתערער: המתפלל צרי שיכרע עד שיתפקפקו6 כל חליות שבשדרה (ר' תנחום בשם ריב"ל, ברכ' כח:). ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר, ולמה לא אמר לו פר אלא עגל, לפי שע"י העגל נתפקפקה7 הכהונה בידך ובעגל היא מתבססת בידך (תנחומא שמיני ד).