פַּקֻּעָה

ש"נ, מ"ר פַּקֻּעוֹת, *פקועה, פקועות, — פרי רע של צמח ידוע או של צמחים שונים מצמחי השדה1: ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנה פַּקֻּעֹת שדה מלא בגדו (מ"ב ד לט). — ובתו"מ: וחכמים מתירין (להדליק ביו"ט) בכל השמנים בשמן שומשומין בשמן אגוזים בשמן צנונות בשמן דגים בשמן פקועות בעיטרן ובנפט (שבת ב ב). מחצלת הקש ושפופרת הקש ר' עקיבא מטמא ור' יוחנן בן נורי מטהר, ר' שמעון אומר אף של פקועות כיוצא בהן (כלים יז יז). — ובסהמ"א: ודע כי ,מצאה רוב מאכלים והם לגוף כצירים וחבלים כמו תבשיל אשר שהה בכלים ודגים הישנים הגדולים ופקועות מאס גם הגבינה אשר תהיה מלוחה גם ישנה (ר"י חריזי, רפואות הגויה). דגים שנמוחו בשמן פקועות עלקס בערבי (אבודרהם, סדר מעריב של שבת ופירושה, נג:).



1 [רֹב מפרשי המקרא היום הולכים אחרי הוולג' (clocynthidas) ורואים בפקעות שדה (מ"ב ד לט) את הקולוקוינטה (cucumis colocynthis), מין קשות מרה, המשמשת אף ברפואה, או את ירוקת החמור, קשות החמור (Ecballium officinale, Springgurke) המצויה מאד בארץ, ומהמפרשים העברים היו שבארו: פטריות, כי כן בא אף פקע, פקעה בערב', בעקר במשמ' פטריות, ואמנם אף במשמ' קולוקוינטה. ואלה דברי רש"י: פקועות שדה הוא בוליי"ן (צ"ל בולו"ן, ברו' boletus, פטריות) סם המות וכו'. וריב"ג: והמפרשים אמרו שהם גידים (תרג' של לענה בארמ' גידין) ובערב' חנט'ל (ז"א קולוקוינטה) וכו' ומה שמרחיק היות פקועות שדה גידין כי לענה הוא שמפרשין בו גידין אלא אם יש לו שני שמות ר"ל לענה ופקעות, ואולם סברת חכמינו בשמן פקעות שהוא שמן הגידין (והוא קולוקוינטירש) ועם כל זה הנה פקועות שדה לא יהיה גידין כלל וכו', ע"כ. ורד"ק: תרגם יונתן וכו' וי"מ גפן כמשמעו ומפרשים פקועות פטריות הידוע בדברי רבותינו ז"ל וגדלו הפטריות ההם אצל הגפן ומצאנו בפי' הגאונים ז"ל פקועות שדה כעין אבטיחים קטנים והם מרים ועושין מזרע שלהם שמן הוא שאמרו רז"ל בשמן פקועות והוא הנקרא בלשון ישמעאל חנדל אם כן לזה הפירוש ירצה לומר גפן שדה שהקנה ההוא שגדלין בו אלה הפקועות הוא כעין גפן ונקרא גפן שדה (ומעין זה גם בס' השרשים). ורלב"ג: פירשו קצת המפרשים שהם קשואין מריקגומ"רו בלעז והם בתכלית הרוע והסכנה לאוכל מהם וקצתם פירוש שהם הנקראים קולקוינטידא"ש והם גם כן כמו סם המות. ועי' גם לו, Flora IV, עמ' 50 ועוד. ואלה המבארים ירוקת חמור מסתמכים על תכונת הצמח הזה שקשואיו מתפקעים כשיגעו בהם וזורקים את זרעם.
ואולם כל הפרושים האלה מצריכים להפריד בפסוק בין גפן השדה כצמח בפני עצמו ובין פקעות השדה (כך בפרוש מנחם, ריב"ג, ועי' רש"י) או לבאר גפן שלא כמשמעותה בכל מקום, כי לפי הפשט נקראו פרות הגפן עצמה כאן פקעות. וכן באה המלה פקועא בסור' במשמ' פרי בסר או פרי מקֻלקל בכלל, כך כתרג' נֹבֶלֶת (ישע' לד ד), פַּגֶּיהָ (שה"ש ב יג, ועוד), ואף בערב' פקע פרושו: סוג גרוע של פטריות. ולפי זה אין פקעות שדה במקרא אלא פרות גרועים וקטנים בכלל, פרות גרועים של גפן השדה ואף של צמח אחר. ואף במשנה שמן פקועות בנגוד לשמן זית הוא שמן של כל מיני פרות קטנים וגרועים ולאו דוקא של צמח זה או זה.
ומצד הלשון אין פקעה אלא (השוה את הנאמר על פִּטֹּרֶת, פְּטוֹטֶרֶת) דבר הפוקע, בוקע מן הקרקע או מן הצמח, ואין ללמוד מכאן על תכונת צמח ידוע. ובת"י פקעי חקלא באותה משמ'. והשבעים תרגמו τολύπην ἀγϱίαν,  כלו' פְּקַעַת (של חוטים) בר, וכנראה אף בטאו את המלה בנקוד זה.]