ת"ז, מ"ר פְּרוּזִים, — א) כמו פְּרָזִי, היושב בעיר שאינה מוקפת חומה: על כן היהודים הפרוזים1 היושבים בערי הפרזות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טיוב (אסתר ט יט). — ובתו"מ: פרוז היה באותה שעה (ר' פינחס, ירוש' מגי' ב ג). דפרוז בן יומו נקרא פרוז (בבלי שם יט.). ב) °ובמשמ' עיר מערי הַפְּרָזִי, עיר שאינה מקפת חומה: מערי הפרזי, פרוזות ופתוחות בלא חומה (רש"י, דבר' ג ה). עיר שאין לה חומה ומתוך כך ישיבתה נפוץ ופרוז ומרוחקין משכונה לשכונה (הוא, מגי' ב:, ד"ה הפרזים). — ג) °ובתורת ההגיון, משפט סתמי שאינו נגדר בהקף, judicum indeterminatum: ואם לא תתחבר לנושא של גזרה חומה כלל כאמרנו האדם כותב נקרא זו הגזרה  סתמית, ר"ל שהיא פרוזה2 לא נקשרה בחומה וכו' ויהיה חלקי הגזרות ששה בהכרח, או מחייבת כללית או שוללת כללית או מחייבת פרטית או שוללת פרטית או פרוזה2 או אישית (אחיטוב הרופא, תרג' מלות ההגיון ב, בס' היובל להרמן כהן).