* 1 במקור חסר סימן התקופה, — חתיכה שנפרסה מככר הלחם, פת לחם, Stück Brot; morceau du pain; piece of bread: הלוקח מן העני וכן העני שנתנו לו פרוסות פת או פלחי דבילה מעשר מכל אחד ואחד (דמאי ה ה). בשר הקדש שקרם עליו הקיפה, נגע טבול יום בקיפה חתיכות מותרות וכו' וכן בקטניות שקרמו על גבי פרוסות (טבו"י ב ה). הכוסס חטין מברך עליהן בורא מיני זרעים, אפאן ובשלן בזמן שהפרוסות קיימות מברך עליהן המוציא לחם מן הארץ וכו' (תוספת' ברכ' ד ו). הביאו להם וכו' מליח ופרוסה מברך על המליח ופוטר את הפרוסה וכו' רבן שמעון בן גמליאל אומר פרוסות סימן גדול לאורחים כל זמן שהאורחין רואין את הפרוסות יודעין שדבר אחר בא אחריהן (שם שם ד יג-יד). פרוסה של גלוסקין ושלימה של בעל הבית מברך על השלימה של בעל הבית וכו' (שם שם ד טו). קישות של תרומה שנתערבה במאה קישות של חולין וכן פרוסות של לחם הפנים שנתערבו במאה פרוסות של חולין הרי אלו יעלו וכו' אם נגעו פרוסות זו בזו טימאו זו את זו (שם תרומ' ה יד). פועלים שהיו מסובין ואוכלין והותירו פרוסות או שהיו אורחין מסובין ואוכלין והותירו פרוסות ונתנום לשמש וכו' מעשר לכל אחד ואחד (שם דמאי ה ז). עני שנתנו לו פרוסות וגרוגרות מעשר מכל אחד ואחד (שם שם ה ח). הבן שהיה אוכל משל אביו וכן העבד שהיה אוכל משל רבו קוצץ ונותן פרוסה לבנו ולעבדו של אוהבו ואינו חושש משום גזילו של בעל הבית שכך נהגו (שם ב"ק יא ד). השמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה (ירוש' ברכות ז ג). כמה יגע אדם הראשון עד שלא אכל פרוסה, חרש זרע ניכש וכו' ואח"כ אכל פרוסה (בן זומא, שם שם ט ב). הוא (עזרא) התקין שיהו אופין פת בערבי שבתות שתהיה פרוסה מצויה לעני (שם מגי' ד ח). אמר להם (העני) תנו לי פרוסה אחת ולא השגיחו עליו, דחק ונכנס אצל המלך א"ל אדוני המלך מכל סעודה שעשית קשה בעיניך ליתן לי פרוסה אחת (ר' אלעזר ברכ' לא:). לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם (ת"ר, ר"ה כט:). אמרו עליו על ר' פנחס בן יאיר מימיו לא בצע על פרוסה שאינה שלו (חול' ז:). לא יתן אדם פרוסה לתוך פיו של שמש אא"כ יודע בו שנטל ידיו והשמש מברך על כל כוס וכוס ואינו מברך על כל פרוסה ופרוסה (ר' זירא בשם רב, שם קז:). לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה וכו' אבל מקנח אדם קערה בפרוסה וכו' ולא ישוך אדם מפרוסה ויחזירנה לתוך הקערה ולא ישוך מפרוסה ויתננה לחבירו (דא"ר ט). מעשה ברבי עקיבא שנתארח אצל אדם אחד נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה, חטפה ר"ע ואכלה אמר לו רבי אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה וכו' (שם שם). אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שנייה דוחה את הראשונה (ר' תחליפא דקסריא, מד"ר ויקר' יד). שכשם שעשה הקדוש ברוך הוא כמה ניסים לגאול את ישראל ממצרים כן הוא עושה בפרוסה הזו שאדם נותן לתוך פיו (פסיק' רב' לג, אנכי אנכי, קנב.). — ובסהמ"א: לא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן (אבודרהם, סדר הלכות המוציא ופירושה, צט:). — ואמר הפיטן: טוב חנם תושיט לנו ימין סעד פרוסת פתח, בהקיש רש שואל חסד לו קח טוב תען (שלמה הבבלי, אך בך לדל, סליח' מוס' יו"כ). מה טעם בוצע בפרוסת ככרות חררים, כי אין ככר שלמה בכלי עניים וחסרים (בנימן בר שמואל, כך גזרו רבותינו, רשות לשבת הגדול, מחז' איטל' א, צא.). יקשו צרי עין בבצע ומאנו פרוסה לרעב לבצע והאריכו וקצרו את המצע (משה ברבי קלונימוס, מה מועיל, קרוב' אחרון פסח). טובי עין הם הצדיקים שהרבה יעשו ומעט יאמרו, יסוב פרוסה בטה ושמנה עשר קבים סלותים הוצברו, ואקח' פת ל' וגו' (ר' שמואל יזכה, יוצר וירא, שריד' מהגני', מ"צ וייס, 54). — ואמר המשורר: הישכיל מי אשר יתן פרוסה לשועלים בתוך סוכת שחלים (ר"ש הנגיד, בן משלי, 38).