1, פ"י, פָּרֹס, יִפְרְסוּ, — פָּרַס לחם לפלוני, שבר, הפריש על ידי שבירה וחתוך מככר לחם ונתן לו, brechen; casser; to break: הלא פָּרֹס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם (ישע' נח ז). — ובלא מלת לחם: ומתו גדלים וקטנים בארץ הזאת לא יקברו ולא יספדו להם ולא יתגדד ולא יקרח להם ולא יִפְרְסוּ להם על אבל לנחמו על מת ולא ישקו אותם כוס תנחומים על אביו ועל אמו (ירמ' יו ו-ז). — ובתו"מ: אין מברכין על הפת אלא בשעה שהוא פורס (ר' חייא, ירוש' ברכ' ו א). לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהם אבל פורס הוא לבניו ולבני ביתו כדי לחנכן במצות (ת"ר, ר"ה כט:). כל הבזיכין שבמקדש לא היו להן שוליים חוץ מבזיכי לבונה של לחם הפנים שמא יניחום ויפרוס הלחם (ת"ר, פסח' סד:). מאי מצה נא וכו' כל שפרוסה ואין חוטין נמשכין הימנה (רב יהודה בשם שמואל, מנח' עח:). לא יהא אדם מיסב בפני מי שגדול ממנו, בא לפרוס את הככר בוצע במקום הצלי וכו' (דא"ז ו). — ואמר המשורר: נודו לאם השיר בשער תערוך שלחן בפת סלת ואין לה פורס, ובכו עלי ארמון ילדיה אשר קרס בשפלות יד ילדים קרס (רמב"ע, אוי כי פניני שיר, דוקס, 103). ו(מאכי)ל לגורס ובמקומו קורס ואת פתו פורס לכל גרסניים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 22). — ובינ' פעו', *פָּרוּס, שפרסו אותו, ובפרט פְּרוּסָה, פת שפרסו אותה בנגוד אל שלמה, ועי' גם ערך א. פְּרוּסָה: ככר הוא ערוב, אפילו מאפה סאה והיא פרוסה אין מערבין בה, ככר כאיסר והוא שלם מערבין בו (ערוב' ז י). והקריב ממנו אחד מכל קרבן תרומה לה', אחד שלא יטול פרוס, מכל קרבן שיהיו כל הקרבנות שוין (מנח' ז ב). פרוסה של גלוסקין ושלמה של בעל הבית מברך על השלמה של בעל הבית וכו' פרוסה של חטין ושלמה של שעורין מברך על פרוסה של חטין (תוספת' ברכ' ד יא). הכל מודים בפסח שמניח פרוסה בתוך שלמה ובוצע (רב פפא, בבלי שם לט:). מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה (פסח' קטו:). הלא תפרוש אין כתיב כאן אלא הלא פרוס, כבר היא פרוסה שמראש השנה נגזר על אדם מה שמשתכר ומה שמתחסר (ר"ס, מד"ר ויקר' לד). — ובהשאלה: פרס למה קורין אותו פרס, שקיבלה את המלכות פרוסות אחד בימי תרדה ואחד בימי אדריכאן ואחד לעתיד לבא (מד"ר אסתר א, בשנת שלש). — *על כלים פְּרוּסִים, שבורים: מפני מה סוור של נחתומין הפרוס טמא, מפני שהוא קורץ ומוליך עליו מקרצות לתנור (ר' שמעון, תוספת' כלים ב"מ ה ד). — °פַּרְסָה פְּּרוּסָה, סדוקה: אם היתה אחת מרגליו וידיו פרסתה עגולה כשל חמור אע"פ שהיא סדוקה ופרוסה (פסול) (רמב"ם, איסורי המזבח ה).

— הִפע', הִפְרִיסָה, הִפְרִיסוּ, מַפְרִיס, מַפְרֶסֶת, מַפְרִסֵי, מַפְרִיסֵי, יַפְרִיס, — א) הִפְרִיס פַּרְסָה, היתה לו פרסה פרוסה ומחֻלקת לשתים, היו לו טלפים סדוקות, gesplatene Klauen haben; avoir le sabot fendu; to have cliven hoofs: כל מַפְרֶסֶת פרסה ושסעת שסע פרסה מעלת גרה בבהמה אתה תאכלו אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וּמִמַּפְרִסֵי הפרסה את הגמל כי מעלה גרה הוא ופרסה איננו מַפְרִיס טמא הוא לכם ואת השפן כי מעלה גרה הוא ופרסה לא  יַפְרִיס טמא הוא לכם ואת הארנבת כי מעלת גרה הוא ופרסה לא הִפְרִיסָה טמאה היא לכם ואת החזיר כי מַפְרִיס פרסה הוא ושסע שסע פרסה והוא גרה לא יגר טמא הוא לכם (ויקר' יא ג-ז). אך את זה לא תאכלו ממעלי הגרה וּמִמַּפְרִיסֵי הפרסה השסועה את הגמל ואת הארנבת ואת השפן כי מעלה גרה המה ופרסה לא הִפְרִיסוּ טמאים הם לכם (דבר' יד ז). — ובלא מלת פרסה: ותיטב ליי' משור פר מקרן מַפְרִיס (תהל' סט לב). — ובתו"מ: והלא חזיר מפריס ומשוסע (ספרא ויס, שמיני פרשה ד). שליט בעולמו יודע שאין לך דבר שמפריס פרסה וטמא אלא חזיר, לפיכך פרט בו הכתוב הוא (דבי ר' ישמעאל, חול' נט.). — *ובמשמ' העמיד את פרסותיו: עגל שנולד ביו"ט שוחטין אותו בי"ט וכו' הכא במאי עסקינן שהפריס על גבי קרקע (חול' נא:). — ובסהמ"א: ואם יצא העובר חי אחר שחיטה והפריס על גבי קרקע אין שוחטין אותו ביום אחד (רמב"ם, שחיטה יב יא). — ב) *כמו קל: זה שהיה מחלק לחם הפנים הוא עומד על הרובד שבאולם מפריס ומניח וכל אחד ואחד בא ונוטל חלקו (תוספת' מנח' יא יג). — ובהשאלה, °הִפְרִיס מצוה, עבר על המצוה, ואמר הפיטן: מצוה כהפריס (אדה"ר) מוּרד מעריס מזרחי החריס מנוח התריס (מאיר בר יצחק, אילת השחר, יוצ' שבת ר"ח)2.

— נִפע', *נִפְרַס, — א) נשבר לפרוסות: עד שלא שחטה ונפרס הלחם יביא לחם אחר וישחט עליו וכשרה (תוספת' מנח' ה כז). הוקטרו הבזיכין ואחר כך נפרס הלחם כשר (שם שם יא טז). ורקיק מצה אחת, מן הסל היה, שאם נפרס או חסר פסול (ספרי במד' לו). עד שלא פרקה נפרס לחמה (של המנחה) הלחם פסול ואין מקטיר עליו את הבזיכין, משפרקה נפרס לחמה הלחם פסול ומקטיר עליו את הבזיכין (מנח' ח.). — ואֹכֶל שֶָׁנִּפְרַס:  אוכל שנפרס3 ומעורה מקצת, ר' מאיר אומר אם אוחז בגדול והקטן עולה עמו הרי הוא כמוהו, ר' יהודה אומר אם אוחז בקטן והגדול עולה עמו הרי הוא כמוהו (טבו"י, ג א). — וּמִנְעָל שֶָׁנִּפְרַס4: סנדל שנפחת ומקבל את רוב הרגל מנעל שנפרס וחופה את רוב הרגל ונתפסקו רצועותיו או שניטל האונטלית שבו טמא, נפחת ואינו מקבל את רוב הרגל נפרס ואינו חופה את רוב הרגל ונתפסקו אזניו טהור (תוספת' כלים ב"ב ד ו). — ובסהמ"א: בית הפרס, על שם פריסה שהעצמות נפרסים במדרס רגלים או ע"י מחרישה (תוס' נדה נז., ד"ה בית). — ב) דרכו עליו בפרסה וברגל: מה גפן זו בתחלה היא נפרסת5 ברגל ואח"כ עולה לשלחן מלכים כך ישראל נראין כאלו מאוסים בעולם הזה וכו' אבל לעתיד לבא ונתנך ה' עליון (מד"ר ויקר' לו).

—  הִתפ', *נִתְפָּרֵס כמו נִפע', נִתְפָּרְסוּ הככרות, עגולי קציעות וכדו': נתפצעו האגוזים נתפרדו הרמונים נתפתחו החביות נתחתכו הדלועין נתפרסו הככרות יעלו באחד ומאתים (ערלה ג ח). נתפרסו עיגוליו (של בעל הבית) נתפתחו חביותיו הרי אלו (הפועלים) לא יאכלו, אם לא הודיען מעשר ומאכילן (ב"מ ז ז). — ובסהמ"א: קציעות שדרסן בעיגולין ונגמר מלאכתן למעשר ונפלו ונתפרסו וצריך לחזור ולדורסן (רש"י, שם צב:, ד"ה נתפרסו).