*, פ"ע, — א) פָּרַח העוף, הזבוב וכדו', עף, fliegen; yeler; to fly: מי שקנא לאשתו ונסתרה אפילו שמע מעוף הפורח יוציא ויתן כתובה (ר' אליעזר, סוטה ו א). ראה אותן רצין אחר המציאה, אחר צבי שבור, אחר גוזלות שלא פרחו1 ואמר זכתה לי שדי, זכתה לו (ב"מ א ד). אלו לא מביאין (טומאה) ולא חוצצין, הזרעים והירקות המחוברים לקרקע וכו' והדולג ממקום למקום והקופץ ממקום למקום והעוף הפורח והטלית המנפנפת וספינה שהיא שטה על פני המים (אהל' ח ה). תרנגול שהיה פורח ממקום למקום והזיק בגופו משלם נזק שלם (תוספת' ד"ה ב א). שנייא היא בגוזלין שדרכן לפרוח (ירוש' מע"ש ד ט). יש לך אדם שפורח זבוב על גבי כוסו והוא נוטלו ושופכו ואינו טועמו (ר' מאיר, שם סוטה א ז). מתני' בנחיל שגזלו מן ההליכה ובפורח (ר' יוחנן, שם ב"ק י ב). אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו נשרף (ב"ב קלד). ורוח אלהים מנשבת אין כתוב כאן אלא מרחפת, כעוף שפורח2 ומרפרף בכנפיו וכנפיו נוגעות ואין נוגעות (מד"ר בראש' ב). מה עוף אינו פורח אלא בכנפים אף ישראל אינן יכולין לעמוד אלא בזקנים (ר"ע, שם שמות ה). אמרה לפניו (הנפש) רבון העולמים אני לא חטאתי, הגוף הוא שחטא, משעה שיצאתי ממנו כצפור טהורה פורחת באוירה אני (ר' ישמעאל, שם ויקר' ד). מה הדבורה הזו פורחת כך היו פורחים עליכם (שם במד' יז). אמר (משה) לפניו רבש"ע ואם לאו הניח אותי בעה"ז כעוף זה שהוא פורח בכל ד' רוחות העולם ומלקט מזונו בכל יום ולעת הערב חוזר לקינו (שם דבר' יא). — ובסהמ"א: רבא בדק את החץ לר' יואש בר תחליפא ושחט בה צפור כשהוא פורח (והזהיר, ויקר', יג). — ואמר הפיטן: פץ השרץ אדירים, פורחים, שחים, טמאים וטהורים (אמתי, אשיחה, יוצ' שבת ד אחה"פ). — ואמר המשורר: נשמתי ברחה ברוח, וכעוף פרחה פרוח, נדמתה ליונת נח, אשר לא מצאה מנוח (ר"י חריזי, אגרת לשון הזהב בס' דברי חפץ). — ומלאך או שד: כיון שיצא פרעה והמצריים לרדוף אחריהם תלו עיניהם לשמים וראו שרן של מצרים פורח באויר (מד"ר שמות כא). יש מזיק שהוא פורח באויר כעוף וקושט כחץ (ר' ברכיה, שם במד' יב). — ואדם: ואותו רשע (בלעם) אם תראו אותו שעושה כשפים ופורח באויר העולם הראו לו את הציץ שכתוב בו קדש לה' והוא נופל (שם שם כב). — ודברים דוממים: אין אנו יודעין אם פורחין הן באויר ואם שפין ברקיע ואם מהלכין הן כדרכן (ר' שמעון בן יוחאי, שם בראש' ו). יוד שנטל הקדוש ברוך הוא משרי היה טס ופורח לפני כסאו של הקדוש ברוך הוא (שם שם מז). נתנמנם יוסי בן יועזר איש צרדה וראה מטתו פורחת באויר (שם שם סה). בניין הייתי בונה והאבנים היו פורחות ועולות מעצמם (פסיק' רב', ותשלם כל המלאכה, כה.). — ובדגמה לדבר שאינו אפשרי: נשבע על דבר שאי אפשר, אם לא ראיתי גמל פורח באויר, אם לא ראיתי נחש כקורת בית הבד (שבוע' ג ח). דתנינן גמל פורח באויר, ניתני עכבר פורח באויר (ר' יודן אבוי דר' מתנייה, ירוש' שם ג ט). — ובתנאי שאי אפשר להפרו: על מנת שלא תפרחי באויר ועל מנת שלא תעברי ים הגדול ברגליים הרי זה גט (תוספת' גיט' ז ח). — ובמליצה: מי שהלך למדינת הים ואבדה דרך שדהו אדמון אומר ילך בקצרה וחכ"א יקנה לו דרך במאה מנה אז יפרח באויר (כתוב' יג ז). אין אדם רוצה שיטול מעות ויפרח באויר (ב"ב סד:). כתיב צדיקים  ירשו ארץ וגו' ורשעים מה יעשו, פורחים באויר, אלא הרשעים לא השכינו שכינה בארץ (מד"ר בראש' יט). אם ראית חנף ורשע מנהיג את הדור נוח לו לדור לפרוח באויר ולא להשתמש בו (ר' יוחנן, שם דבר' ה). המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר, עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם (ר"ס, שם שה"ש, יפה את). נוח להן לבריות להגדיל להן כנפים ולפרוח באויר ואל ימסרו וישתעבדו תחת יד מלך חנף (ר' שמעון בן לקיש, שם אסתר א, ויהי). — ובהשאלה לדברים שאין להם על מה שיסמכו: התר נדרים פורחין באויר ואין להם על מה שיסמוכו (חגי' א ח). יכול מפני שזה אומר טעם אחד וזה אומר טעם שני שמא דבריהם פורחים הם, תלמוד לומר ובמסמרות נטועים (ר' ברכיה הכהן, מד"ר במד' יד). — וכתב פורח, כתב שמצד ההלכה אין לו מקום אחיזה: כתבו על כוס של זהב ואמ' ליה מקום הכתב שליך ובין השיטים שלו ויש3 כתב פורח4 נקרע הרי כשר וכו' (ירוש' גיט' ב, גני', 223). — וּשְׁלִיבוֹת פורחות, כֶּבֶשׂ פורח, שיש חלל ואויר בין שליבה לשליבה, בין כבש לקרקע: סולם ששליבותיו פורחות, אם יש בשליבה התחתונה ד' ממעט וכו' (רבה בר אבוה, עירוב' עז:). נמצא פורח (הכבש) אמה על יסוד ואמה על סובב (זבח' נד.). — ומגדל הפורח באויר: איה סופר את המגדלים, שהיו שונין ג' מאות הלכות במגדל הפורח באויר5 (חגי' טז:). — ועינים פורחות, נפתחות ונעצמות תדיר: כחול שבתוך העין אינו חוצץ ושעל גבי העין חוצץ, אם היו עיניה פורחות אפי' על גבי העין אינו חוצץ (שמואל, נדה סז.). — וּפָרַח הדג, שט: ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת וכו' ואלו הן קשקשין, הקבועין בו, וסנפירין, הפורח בהן (חול' ג ז). — ב) במשמ' פָּּרַח והלך, ברח, עף ונסתלק, השלהבת פָּרְחָה: כשהשלהבת נעקרת מן הגחלת פורחת והולכת היא למעלה (מד"ר במד' יד). — ושאר דברים דוממים: הלוחות היו מבקשין לפרוח והיה משה תופשן (ר' יוחנן, ירוש' תענ' ד ח). וכשראו את התפים ואת המחולות ואת העגל ברחו הכתובים ופרחו הלוחות (פדר"א מה). וכי אבנים יש בבבל, אלא מארץ ישראל פרחה לה לשעה ובאת וישבה לה על פי הבור (מד"ר שה"ש, שיר). — ופָרַח הטל וכדו', התנדף: אמר לו הקב"ה (לאברהם) לך טל ילדותך, מה טל זה פורח , אף עונותיך פורחים (שם בראש' לט). — ואמר הפיטן: משול (האדם) כחרס הנשבר, כחציר יבש וכציץ נובל, כצל עובר וכענן כלה וכרוח נושבת וכאבק פורח וכחלום יעוף (ונתנה תקף, מוסף ר"ה). — ואמר המשורר: אוי כי ברח, אוי כי פרח הבן יקיר הבן נעים (ר' עמנואל פראנשיס למות בנו, מבוא למתק שפתים, מק"נ, 28). — ופרח הכתב: הלוחות היו משאוי ארבעים סאה והכתב היה סובלן, כיון שפרח הכתב כבדו על ידיו של משה ונפלו ונשתברו (ר' עזרה בשם ר' יהודה בי ר' סימון, ירוש' תענ' ד ח). אף שמותיהם (של קרח ועדתו) פרחו מתוך טמסותיהם (רבי ברכיה בשם רבי חלבו, שם סנה' י א). אמרו לו תלמידיו רבי מה אתה רואה, אמר להן גוילין6 נשרפין ואותיות פורחות (ע"ז יח.). נסתכל בהן וראה שפרח כתב מעליהן אמר היאך אני נותן להם לישראל את הלוחות שאין בהם ממש אלא אאחוז ואשברם (אדר"נ ב). ומחה אל מי המרים לפי שבעון ישראל שיבר את הלוחות ופרח הכתב מעליהם ובאותה מחיית הכתב שתו ישראל עונשם במים (מד"ר במד' ט). — וּפָרְחָה הנשמה, יצאה הנשמה, התעלף האדם ונשאר בלי נשמה: לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו (ירוש' ברכ' ט ז). והיו (האחים) מסתכלין בארבע פינות הבית, אמר להם מה אתם רואים, אני יוסף אחיכם, מיד פרחה נשמתן שנאמר ולא יכלו אחיו (מד"ר בראש' צג). בשעה ששמעו ישראל בסיני אנכי פרחה נשמתן (רבי עזריה ורבי אחא בשם רבי יוחנן, שם שה"ש, חכו ממתקים). למלך שדיבר כנגד בנו ונתירא ונשמטה נפשו ממנו וכו', כך כשדיבר הקב"ה אנכי ה' אלהיך מיד פרחה נשמתן וכו' (שם שם). — ובסהמ"א: ותקם האשה בעוד לילה ופרחה נשמתה ונתעלפה מרוב פחדה (ר"ש אבו וירגא, שבט יהודה, הנובר, 34). — ואמר הפיטן: סגפה האם ופרחה רוחה, ונפשה השלימה לטבח ארוחה כארחה, אם הבנים שמחה (קלונימוס, אמרתי שעו, קינ' ת"ב). — ועל ענינים מפשטים, פָּרְחָה הזיקה, הטמאה וכדו'. פקעה, בטלה: כל העושה מאמר ביבמתו פרחה ממנו זיקת יבמין וחלה עליה זיקת אירוסין (רבה, יבמ' כט:). וטומאתו עליו, מי שטומאה פורחת ממנו, יצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו (זבח' מג:). — ובסהמ"א: מיום שגלינו מארצנו פרחה ממנו כל חכמה ואיך נדע לפתור חלום (ר"ש אבן וירגא, שבט יהודה, הנובר, 116). — אמר המשורר: והא שיר דוד בך ישמח לבבו ומורשיו לך פֹרחים וטשים (רמב"ע, הריח מר, שעה"ש 70). — °אורחים ופוֹרְחִים7: אל מי ראוי להטות אזן ולשמוע אם לאורחים ופורחים יושבי קרנות וכו' (ר"א צויפל, שלום על ישראל ב, 13).

— פִע', *פֵּרַח, — כמו קל: ראה אותם רצים אחר (ה)מציאה אחר צבי שבור אחר גוזלות שלא פירחו ואמר זכת לי שדי, זכת לו, היה צבי רץ בדרכו או שהיו גוזלות מפרחים8 ואמר זכת לי שדי לא אמר כלום (ירוש' ב"מ א ד, גני', 355). אין מעברין את השנה לא מפני הגדיים ולא מפני הטלאים ולא מפני הגוזלות שלא פירחו אבל עושין אותן סעד לשנה (ת"ר, סנה' יא.).

— הִפע', *הִפְרִיחַ, — עשה שיפרח, שיעוף: אלו הן הפסולין המשחק בקביא ומלוה ברבית ומפריחי יונים וסוחרי שביעית ועבדים (ר"ה א ח). הלוקח פירות שובך מחבירו מפריח בריכה ראשונה (ב"ב ה ג). רקק והפריחתו הרוח חיי' משום זורה (ירוש' שבת ז ב). מעשה בר' אלעזר בן עזריה ור' עקיבה שהיו באין בספינה ועשה לו ר' עקיבה סוכה בראש הספינה ובאת הרוח והפריחתה (שם סוכה ב ד). מכיון שנראה הרוק שהוא יוצא מתוך פיה של הרוקקת בחליצה אפי' הפריחתו הרוח כשר (שם יבמ' יב ו). הניח אבנו בר"ה ובאת הרוח  והפריחתה לרשות היחיד ובא אחר ונתקל בה מהו שיהא חייב בנזקו וכו' (ר' חנינה, שם ב"ק ג א). אפילו אמר מעביר הרוח ומפריח הטל אין מחזירין אותו (ר' חנינא, תענ' ג:). לך לך, שני פעמים אחד מארם נהרים ומארם נחור ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן (ר' נחמיה, מד"ר בראש' לט). כל אותו היום היה עשו צד צבאי' וכופתן ומלאך בא ומתירן, ועופו' ומסכסכן ומלאך בא ומפריחן (שם שם סז). הארץ שלו והפירות שלו והוא מוריד גשמים ומפריח טללים כדי לגדלה (שם שמות מא). אמר לו משה רבש"ע העגל הזה טוב הוא לסייע לך וכו' אם אתה מוריד גשמים הוא מפריח טללים, אתה מוציא את הרוחות והוא את הברקים (שם דבר' א). ד"א לאלהים לאל חי, שהוא מבטיח על גבי חיינו להוריד גשמים בעונתם ולהפריח טללים בזמנם בשביל חיינו (פסיק' רב', והיה מדי חדש, א:). אבל הקב"ה אינו כן אלא משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים (פסיק' ר"כ, עשר תעשר, בובר, צט.). א"ל (משה להקב"ה) וכשם שאתה עתיד לעשות לאליהו להפריחו בסופה ובסערה להעלותו, שנא' והנה רכב אש, כך עשה לי והפריחני ואיני עובר את הירדן (דב"ר ליברמן, 47). — וְהִפְרִיחַ גדרו בקוצים: המפריח גדרו בקוצים ובצרורות לרשות הרבים ובא אחר והוזק בהן הרי זה פטור (תוספת' ב"ק ב ה). לא שנו אלא במפריח אבל במצמצם פטור (ר' יוחנן, שם בבלי כט:). — ובסהמ"א: שנזדבלה מאליה שהרוח הפריח שם זבל משדות אחרות (רגמ"ה, ב"ב קכד.). בתי הפרס מנפח אדם, מנפח ומפריח עפר תיחוח (ר"ח, עירוב' ל:). וכיצד משלח האם, אוחז בכנפיה ומפריחה (רמב"ם, שחיטה יג ה). — ואמר הפיטן: סוגב כהן במזרח, ועיניו למערב היפרח, נוכח ארון מאורח, ניתלה סיברו בצרח (עבודת יוה"כ Elbog., Stud., עמ' 173). יראה יראה פעלת בנות בוטחות, כחום היום ערומות לשמש נשטחות, יפה בנשים מבקעי כרס נמתחות, מבין רגליה שליא ולד מפריחות (דוד בירבי שלמה, אלהים אל דמי, סליח' מוסף יו"כ). אלהי עו' יי' בו' קצ' הארץ, מפריח נשמות בערב ומחזיר בבקר באמונתו (ר' שמואל יזכה, יוצ' לך לך, שריד' מהגניזה, מ"צ וייס, 52). — °וְהִפְרִיחַ, פ"ע, כמו קל, פָּרַח: צמתך לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת (רש"י, שה"ש ד א). ועי' פִע'.