1, ש"ז, — לכאורה במשמ' צעירים ריקים ונבזים: כי יתרו פתח ויענני ורסן מפני שלחו על ימין פִּרְחָח2 יקומו רגלי שלחו ויסלו עלי ארחות אידם (איוב ל יא-יב). — ובסהמ"א: על ימין פרחח3 יקומו ועל שמאל בני נבל יקומו וירהבו הנער בזקן והנקלה בנכבד (ר"י זבארה, שעשועים יג, דודזון, 142). ואמר המשורר: מה לבני פרחח לעוד נזם וחח ולמו לא יאות (מובא בשרשי ריב"ג, פרח, וגם בערוך ערך לר"ש פרחון בשם מנחם בן סרוק). ויעמוד (הזקן) על חוף הנהר ויאמר הוי פרחח אוילי בין חסר טעם (שירי יל"ג ספר א' משל 18).
1 [נ"א: פִּרְחַח, פִּרְחָה, ועי' מחב' הערוך להפרחון, ערך פרחח.]
2 אין ספק שלא צדקה כאן המסרת בחלֻ״קת המלים. כל הענין מתאר אנשים ריקים כדגמת סוסים שהשליכו רסן ומוסרות מלפני איוב אדונם. כך: כי יתרי (חבלי) פתח ויענני (צ"ל: יתרי פתחו וַעֲנֹנִי, עפ"י הערב' ענאן عنان, מושכה ורסן) ורסן מפני שלחו, וכך גם: עָלֵימוֹ נָפַר חָח (כלו' עליהם אבד חָח ומתג של הסוס) רֶגֶל יְשָׁלֵּחוּ (הם משלחים את רגלם לרוץ לאשר ירצו), ועי' טורטשינר, ס' איוב ל יא יב).
ואמנם לפי הנקוד וחלֻקת המלים לא היתה דרך אלא לבאר בקרוב: קטנים ונערים, ולפי זה השמוש בסהמ"א. והשבעים, שהנקוד לא היה לפניהם, תרגמו כאלו על יְמִין פרחים βλαστῶν, וכל זה נגד כונת הכתובים.]
3 [נדפס: פרחח. ועי' בהערה 2.]