א. פרח
1, אֶפְרֹחַ, א. פָּרַח, פֶּרַח, °ג. פְּרִיחָה.
1 [ביתר הלשונות השמיות נמצאים שמות עצם משרש זה כגון בסור' פַּרְחָא (פרח), ערב' פַרְח' فرخ, נצר העץ, אשור' פִּרְחֻ במשמ' נצר הצמח והאדם, וכן אף במצר' פרח במשמ' פֶּרַח העברי. אך לפעל פרח לא נמצאה הקבלה בשמוש קדום ביתר הלשונות, וע"כ מסתבר כי הפעל במשמ' זו נגזר מן השם, אחרי הפרד העבר' מיתר הלשונות.
מקור השרש הוא אפוא בש"ז במשמ' נצר הצמח והחי, אך במובן זה אין להפריד פרח העברי, פִּרְחֻ האשורי מן אֶפְרֹחַ, ואף לא מן פִּרְחֵי כהונה שבתו"מ, ולפי זה יש להבין את הבטוי קטן פּוֹרֵחַ.]