*, פ"ע, — התנענע באבריו1, sich hewegen zappeln; s'agitre, se debatter; to jerk sprawl: השוחט את המסוכנת רבן (שמעון בן) גמליאל אומר עד שתפרכס ביד וברגל, רבי אליעזר אומר דיה אם זינקה, אמר רבי שמעון (אף) השוחט בלילה ולמחר השכים ומצא כתלים מלאים דם כשרה שזינקה וכמדת רבי אליעזר, וחכ"א עד שתפרכס ביד או ברגל או עד שתכשכש בזנבה (חול' ב ו). דרסה וטרפה בכותל או שריצצתה בהמה ומפרכסת ושהתה מעת לעת ושחטה כשרה (שם ג ג). וכן בהמה וחיה אינן מטמאין עד שתצא נפשם, הותזו ראשיהם אף על פי שמפרכסים טמאין כגון זנב של הלטאה שהיא מפרכסת (אהל' א ו). השוחט בהמה טמאה לנכרי והיא מפרכסת מטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבלות עד שתמות או עד שיתיז את ראשה (טהר' א ד). הכניס ראשו ורובו לפנים ושחט פסל כאילו לא נכנס כולו מן2 פירכסה יצאת לחוץ והחזירה לפנים פסולה (תוספת' זבח' ו ה). פירכסה ליקרב בפנים והחזירה כשרה (שם שם ח כח). חלל לא מפרפר חלל לא מפרכס, ראוהו מפרפר כאן ובא לאחר זמן ולא מצאו אני אומ' נעשו לו ניסים וחייה, ראוהו מפרכס כאן ובא ומצאו מת במקום אחר מודדין ממקום שנמצא (בשם ר' זעורה, גני' ירוש' סוטה ט א, 217). פרכסה (הבהמה בשעת שחיטה) ויצתה לדרום וחזרה כשרה (זבח' כו.). שחט בה שנים או רוב ב' ועדיין הוא מפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריה (חול' ל.). בשעה שהיתה עוברת על בתי כנסיות ובתי מדרשות יעקב מפרכס לצאת וכו' ובשעה שהיא עוברת על בתי ע"ז עשו רץ ומפרכס לצאת (מד"ר בראש' סג). שכל העופות בשעה שהן נשחטין מפרכסות והיונה הזאת בשעה שהיא נשחטת אינה מפרכסת (מדרש שה"ש, גרינהוט, א טו). — ובסהמ"א: אם מעוברת תשעה ומתה בשבת ומפרכס הולד בבטנה מחללין עליה את השבת או אין מחללין (והזהיר, שמות קכו, ויקהל). ההוא פירכוס לא פירכוס דאית ביה חיות הוא אלא הוי כזנב הלטאה שמפרכסת אחר שנחתך הזנב ממנה (רגמ"ה, ערכ' ז.). נשחט רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה אף ע"פ שעדיין הן מפרכסין הרי הן כמתים (רמב"ם, טומאת מת כ ג). ולמי ינגן החזן ברגל מעכסת ויד מפרכסת רק לקירות בית הכנסת (ר"י חריזי, תחכ' כד, 224). כי מבלעדי אדוני איש לא ירים ידיו ורגליו בבית המדרש ולא יפרכס (ס' ישר לר"ת, חלק שו"ת סט א). אם מתו ואם נהרגו ועדיין הוא מפרכס אחרי שאין תקות חיים ממנו מטמא דמיון בהמה שחוטה שעדיין מפרכסת ואם נגע בו הטמא נטמא (ר"א קראי, גן עדן, טמאה וטהרה ד, ק:). — ואמר הפיטן: מפרפרים הילדים וזה על זה מפרכסים ממהרים שחוט אחרי ובדמיהם מתבוססים (דוד בר' שלמה, אלהים אל דמי, סליח' מוס' יוה"כ). — ובהשאלה פִּרְכְּסָה הנפש, התגעגעה: משל לחולה שנכנס אצלו הרופא ואמר לו אל תשתה יין והיתה נפשו מפרכסת לשתות יין (ר' חייא, מדה"ג שכטר, תולדות, ויהי כי זקן יצחק). — פִּרְכֵּס בדבר, עשה בדבר מעשה, התעסק בו: למלך שתפש את שונאיו והרגן והיו בני המדינה מפרכסין בדם שונאיו, פעם אחת הקניטוהו ודחפן והוציאן חוץ לפלטין, אמרו אין המלך נזכר לנו אותו הדם שהיינו מפרכסין בדם שונאיו (ר' יודן, מד"ר איכה ב, ולא זכר). חגרים בהם מה היו אומרין, מי יראה לנו את הדם של זכריה שנלך ונפרכס בה (שם ד, נעו עורים). ומפני מה אני מולך, מפני שאתם מפרכסים במעשים טובים ובתלמוד תורה (סדר אליהו רבה ב, הוצ' איש שלום, 13). — °פִּרְכֵּס בדבר, הסס, התמהמה: שאילו מלך בשר ודם גזר עליו דבר שהוא מצער יותר מזה לא היה יכול לפרכס בדבר (רמב"ם, ממרים ו ז). שהגאון בעל ההלכות אמרה ולא היה גאון שיפרכס בדבר (שו"ת מהרי"ט ב יא, יז.). והוא הסכמת רוב האחרונים ומי יפרכס באתרי כל הני רבוותא (ר"י עמדין, שאילת יעבץ נט, מד.).