*, פַּרְכִּיר, ש"ז, — פרכיל של ענבים, זמורת גפן באשכלותיה, השריג שהאשכולות תלויין בו1: מצא בראשו (של מרקוליס) מעות, כסות או כלים, הרי אלו מותרין, פרכילי ענבים ועטרות של שבלים ויינות ושמנים וסלתות וכל דבר שכיוצא בו קרב על גבי המזבח אסור (ע"ז ד ב). אלו מיטמאין ומטמאין ולא מצטרפים שרשי השום והבצלים וכו, ויד הפרכיל טפח מכאן וטפח מכאן יד האשכול כל שהוא וכו' (עוקצ' א ג). איזהו מחיר כלב אלו חלופי כלב וכו' החליף עמו פרכילי ענבים ועטרות של שובלין יינות שמנים וסלתות כל דבר שהוא כיוצא בו קרב לגבי מזבח אסורה (תוספת' תמורה ד ד). סככה כהלכתה ועטרה בקרמים ובסדינין המצווירין ותלה בה אגוזים אפרסקין שקדים ורמונים ופרכילי ענבים ועטרות של שבלים וכו' אסור להסתפק מהן עד מוצאי יו"ט האחרון של חג (שבת כב.). סוכי תאינים ובהן תאינים, פרכילין ובהן ענבים, קשין ובהן שיבלים, מכבדות ובהן תמרים כולן אם פסולת מרובה על האוכלין כשרה ואם לאו פסולה (סוכה יג:). נכנס בידו פרכיל של ענבים כד שידעו הכל שבא מן הכרם (מד"ר שמות טו).
1 [זה לשון הרמב"ם, טמאת אוכלין ה כ), וזה פרושה הנכון של המלה לפי תכן המקורות, ומעין זה פרוש הגאון (המיֻחס לרה"ג) והערוך, ולא ענף, שתיל וכדו' כדעת אחרים. וכן לֶו Flora I, עמ' 74 המבאר ביתר דיוק שהפרכיר או הפרכיל הוא חתיכת זמורה (שהיא יד הפרכיר) שממנה יוצאת יד צדדית, היא יד האשכל עם האשכל שבה; ובקשוט הסֻכה נאחז הפרכיל (האשכל עם היד) ע"י יד הפרכיל, חתיכת הזמורה, בסכך הסֻכּה לבל יפֹּל. ואשר למקור המלה צדק לֶו, שהעיר (אף אצל קרויס, Leobbw. II, 489) על קרבת המלה אל הסור' פורכלא, קשר, אגוד, ובפעל פרכל, קָשַׁר, אגד, קלע, פעל שנוצר (עי' ברוקרמן, Grubdriss I, 665) מן פכרכר, צורת הכפלה מן פכר (פעל, קָשַׁר, קָלַע), פְּכָרָא (ש"ע, קֶשֶׁר אגוד), ולפי זה הצורה פרכיר היא הראשונה, וכן דעת לֶו, ועל ידה פרכיל כמו בסור' פורכלא.]