1, פ"י, פְּרֻמִים, יִפְרֹם, תִּפְרֹמוּ, — פָּרַם את בגדיו, קרע אותם לאות אבל, serreissen; déhirer; to tear, rend: ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תִפְרֹמוּ (ויקר' י ו). והצרוע אשר בו הנגע בגדיו יהיו פְרֻמִים וראשו יהיה פרוע (שם יג מה). והכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן המשחה ומלא את ידו ללבש את הבגדים את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יִפְרֹם (שם כא י). — ובתו"מ: האיש פורע ופורם ואין האשה פורעת ופורמת (סוטה ג ח). כהן גדול פורם מלמטה וההדיוט מלמעלה (הור' ג ה). כדרך שבני אדם פורעים ופורמים על מיתיהם (ספרא ויס, אמור פרק א). ומניין היוצאה וראשה פרוע צדדיה פרומין (שיכול לגרשה) וכו' ת"ל כי מצא בה ערות דבר (ירוש' גיט' ט י). זו היא מדת אדם רע שרואה את אשתו יוצאה וראשה פרוע וטווה בשוק ופרומה משני צדדיה (בבלי שם צ:). — ובסהמ"א: הלא לעיניך הלמוני, לפרום ביום מנוחת קדש מדי ולמרוט שערי ביום שבת קדש (אגרת מנחם בן סרוק אל ר' חסדאי, תשו' תלמידי מנחם, xxx). — ואמר הפיטן: ולא יגדל פרע ולא יפרום קרע ולא יחלל זרע ומקדש מבצרים (רשב"ג, אזהרות, בצל שדי). אתה תקרום והוא יפרום עד יפשיטך ערום (רמב"ע, ברכי נפשי, דוקס 70, סדור רומני). חקק נירות במרום, מלבוש ערפל לפרום, כמנורה קבועה בדרום (ר"י הלוי, אלהים בקדש, דיואן ג, 91). קשרם התיר לפרום לגמלם הערים ערום, כפות שריהם במגרום, צבא המרום במרום (מנחם בר' מכיר, אין מושיע, יוצ' שבת ב חנכה). טף אויל והשיב דברי מרמה, טובת חן שאמרתם מצאתיה ערומה, ירודה עד עפר פרועה פרומה ידיה אסורות אבל חכמה בערמה (ר"י טוב עלם, אז כארשת, זולת שבת הגדול). ואמר המשורר: ופה עמק ורחב כמערה תער נהר אלי תוכו בצמא, ובשפתות כנאד על נאד נפוחים וביניהם כפי תחרא פרמה (ר"ש הנגיד, הלכשל, ברודי, 118). קדם ידענוה מתפרת בסות שקר ושרין האמת פורמת (רמב"ע, דיואן, בודל', קכה). המאס מאסה נפשו יהודה ואם אזנו לצעקתו סתמה, אהה נקרע סגור לבי לבניו וסות שברי למעניהם פרמה (הוא, חרדה לבשה, שעה"ש 67). דמעות עליו אזרום ומדי עליו אפרום ואלכה שולל וערום ואשים שק לבושי (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, מן, 28). — °וּפָרַם את הירק, חתך אותו2: דיום הכפורים שרי בקניבת ירק תלוש לנתק העלין מן הקלחין כדי להשוותם שיהיו מוכנים לחתכן ולפרמן (רש"י, שבת קיד:, ד"ה וליתקע).

— נִפע', *נִפְרַם, — נקרע: וכהן אוחז בבגדיה אם נקרעו נקרעו ואם נפרמו נפרמו (סוטה א ה). חלוק של צמר שנפרם ופירפו בחוט של פשתן ושל צמר אם תפרן אסור משום כלאים (תוספת' כלא' ה יד). חלצה בסנדל שניפחת ומקבל את רוב הרגל, במנעול שנפרם3 וחופה את רוב הרגל וכו' חליצתה כשירה (שם יבמ' יב י). 

— פִע', *פֵּרֵם, — כמו קל: כהן גדול שפרע או שפירם או שנטמע לאחד מן הקרובים הרי זה חייב (שם מכות ד יז). אָבֵל  שלא פרע ולא פירם חייב מיתה (רב תחליפא בר אבימי בשם שמואל, מו"ק כד.).

— פֻע', *פֹּרַם, בינ' מְפֹרָם, — כמו פָּרוּם: אין לי אלא היוצאת משם ערוה, מניין היוצא' וראשה פרוע  וצדדיה מפורמין וזרועותיה חלוצות, ת"ל כי מצא בה ערות דבר (ירוש' סוטה א א). 

— הִפע', °הִפְרים, — כמו קל, פָּרַם, ואמר הפיטן: לשמע זאת תצלנה אזנים, לזכר זאת את מדי אפרימה (ואת נוי, קינ' ת"ב).