* 1, קל לא נמצא.

הִפע', *הִפְרִין, — נתן מֹהר או נדוניה: ויברכו את רבקה, דווים ושפופין היו ולא היו מפרינין2 אלא בפה (ר' אייבו, מד"ר בראש' ס). ויזבח יעקב זבח בהר וישכם לבן וכו' ויברך אותם וכו' דוים וסגופים הי' בעל כרחם ולא היו מפרינים3 אלא בפה (הוא, שם שם עד). — הִפְרִין על שדה, על חנות וספינה וכד' נתן תוספת במתנה4, daraufgeben; donner en sus; to add: שמין עגל עם אמו וסיח עם אמו ומפרין 5 על שדהו ואינו חושש משום רבית (רשב"ג, ב"מ ה ה). מפרין על שדהו כיצד, קיבל הימנו שדה בעשרה כורין חיטין ואמר לו תן לי מאתיים דינר ואיפרנסה ואני נותן לך שנים עשר כור בשנה מותר, אבל אין מפרין לא על ספינתו ולא על חנותו ולא על דבר שאינו עושה ואוכל (הוא, תוספת' שם ה יג). ר' יוחנן אמר מפני שהשדה מצויה להתברך וכו' מאן דמר מפני שהשדה מצויה להתברך מפרין על חנות וספינה (ירוש' שם ה ו). אין מפרין על חנות וספינה ועל דבר שאינו עושה בגופו (שם שם). — ובסהמ"א: פעמים שמפרין על החנות ועל הספינה (שו"ת הגאו' גני', גינצברג ב, 361)