* 1, פ"י, — פָּרְסָה האשה נִדָּה, נטמאה בטמאת הנדה:  הוציאוה (את הסוטה) שלא תטמא העזרה וכו' אמר אביי, שמא תפרוס נידה (סוטה כ:).

— פִע', *פֵּרֵס, —  פֵּרְסָה נדה, כמו קל:  שאם פירסה נידה לא היתה שותה (ספרי במד' יז). לפיכך חלה הוא או שחלתה היא או שפירסה נדה אינו מעלה לה מזונות (רב יהודה בשם שמואל, כתוב' ב.). נכנסה לחופה ופירסה נדה מאי, את"ל חיבת חופה קונה חופה דחזיא לביאה אבל חופה דלא חזיא לביאה לא (רב אשי, שם נו.). אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה (אפרים מקשאה בשם ר"מ, ב"מ פז.). ותתחלחל המלכה, וא"ר, מלמד שפרסה נדה (נדה עא.). פירסה (שרה) נדה ונטמאת העיסה (אפרים מקשאה בשם ר"מ, מד"ר בראש' מח). —  ובסהמ"א:  ולחם לא הביא לפי שפירסה שרה נדה שחזר לה אורח כנשים אותו היום ונטמאת העיסה (רש"י, בראש' יח ח).