*, פ"י, — כמו א. פָּרַשׂ, עי' שם, פָּרַס סדין, מפה, בגד, סודר, מחצלת וכדו': פורסין עור של גדי על גבי שידה תיבה ומגדל שאחז בהן האור (ר' שמעון בן ננס, שבת טז ה). פרסו סדין של בוץ בינו לבין העם (יומא ג ד). אבל פורס1 הוא (את הסדין) על גבי נקליטי המטה (סוכה א ג). לא היו נכנסין להר הבית להשתחוות עד שהיו פורסין להן כלי מילת תחת רגליהן ונכנסין ומשתחוין וחוזרין לבתיהם בשמחה (ספרי דבר' שה). נחיל של דבורין פורסין עליה סגין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים (ר' הושעיה, ירוש' שבת ד א). פורסין מחצלת על גבי שיפוף בשבת (רב, שם מו"ק ב ה). נפל לו עליה פרס2 טליתו מעבירין אותו הימינה (ירוש' גיט' ט ג). נפל דופנה (של סכה) לא יעמיד בה אדם ובהמה וכלים ולא יזקוף את המטה לפרוס עליה סדין (ערוב' מד.). פעם אחת שכחו ולא הביאו ספר תורה מבעו"י, למחר פרסו סדין על העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו (רב דימי, שם פו:). אין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי יוסי אלא פורס מפה ומקדש (רב יהודה בשם שמואל, פסח' ק.). היא פרסה לו סודרין נאין על ראשה לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה ומניחו תחת רגליה (סוטה ח:). ומעין היוצא בתחלה בני העיר מסתפקין ממנו ומחכין בימה של טבריה ובלבד שלא יפרוס קלע ויעמיד את הספינה (ב"ק פא.). ולא יפרוס אדם את המטה במקום הרך אלא במקום הקשה (דא"ר ו). ואף בשעה שהיו נוסעים לא היו פורסין עליו לא בגד ארגמן ולא תולעת שני ולא בגד כליל תכלת (מד"ר במד' ד). ועמודיו אלו ארבעה עמודי שטים שפורסים עליהם הפרוכת (שם שם ו). יהושע הרבה שרתך והרבה חלק לך כבוד והוא היה משכים ומעריב בבית הועד שלך הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות (שם שם כא). — ופָרַס מצודה, נשב, חרם וכדו': אין פורסין3 מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום (ב"ש, משנה שבת יז:). אין פורסין נשבין ליונים אלא אם כן היה רחוק מן הישוב שלשים ריס (ב"ק ז ז). אין אדם פורס חרמו ומעמיד ספינתו בתוך של חבירו (תוספת' שם ח יז). בפורס (את המצודות) בחרשין (ר' יוסי ביר' בון, ירוש' גני', שבת א, 69). שאין פורסין בתוכן (בתוך ערי מקלט) מצודות ואין מפשילין לתוכן חבלים כדי שלא תהא רגל גואל הדם מצויה שם (מכות י.). — ופָרַס אהל, סכה וכדו': הנוטע אוהלין בשבת חייב משום בונה, א"ר זעירא אינו אלא כפורסן ומקפלן בשבת (ירוש' שבת כ). — ובהשאלה: שכל הברכות וטובות ונחמות שהקדוש ברוך הוא מביאן על ישראל חותמין בשלום, בק"ש פורס סכת שלום בתפלה עושה שלום (ר' לוי, מד"ר ויקר' ט4). — ופָרַס פרוזדגמאות, שלח והפיץ פקדות: מלך בשר ודם פורס פרוזדיגמאות במדינה ואומר פלן קומוס וכו' (מדרש ילמדנו, שמות לא יח, מובא בערוך, ערך פרזדגמא). — ובסהמ"א: יום שאין בו נשיבת רוח במקום שבני אדם בקיאים פורסין סדין בין הדקלים ואין מתנענע ועומדים בין שני דקלים הקרובים זה לזה ורואין איך ינועו חריותיהם זה אצל זה (בשם תשובות,ערוך, ערך סח). פרס עור ע"ג הדייש כדי שלא תאכל (הפרה), כל זה וכיוצא בו אסור ואינו לוקה (רמב"ם, שכירות יג ג). — ואמר הפיטן: בוץ סדין פרסו למסך בינו לבין העם מוסך (ר' משולם בן קלונימוס, אשוחח נפלאותיך עבודת יוה"כ, Elbog., Stud. עמ' 129). כל עוף דורס כנף פורס נשר פרס עם עזניה (רעיוני נא חדש, פזמון לש"ת, מחז' איטל' ב, קצח.). — בני' פָעוּ', פָּרוּס, נק' פְּרוּסָה, כמו פָּרוּשׂ, שפרשׂו אותו: הכל נתון בערבון ומצודה פרוסה על כל החיים החנות פתוחה והחנוני מקיף וכו' (אבות ג טז). אלו חוצצין ולא מביאין מסכת פרוסה וחבלי המטה והמשפלות והמסריג שבחלונות (אהל' ח ד). מחצלות פרוסות שבפיתחי חנויות ברשות הרבים אם היו קשורות ותלויות פותחין ונועלין בהן ואם לאו אין פותחין ונועלין בהן (תוספת' עירוב' יא יא). פרוכת אורכה ארבעים אמה ורוחבה עשרים אמה היתה נארגת תכלת וארגמן ושש משזר מעשה רקם והיתה פרוסה על פיתחו של היכל מבחוץ (שם שקל' ג יג). שתי פרכות היו שם אחת פרוסה ואחת מקופלת, נטמאת פרוסה פורסין את המקופלת (ר' חנניה בן אנטיגנס, שם שם ג טו). כיון דהיא (הכילה) פרוסה מאתמול נעשה כפותח ונועל בשבת (ר' יוסי, ירוש' שבת כ). הכל מודים שאין עושין אהל עראי בשבת אלא מצאו סדינין פרוסין על העמודים והביאו ספר תורה וקראו בו (ערוב' פו:). זה ידו של הקב"ה שפרוסה תחת כנפי החיות כדי לקבל בעלי תשובה (ר"ש בן לקיש, פסח' קיט.). וכל האומות היו עתידות לשמוע והן מתכנסות ובאות על פוגה ועל עכו והם בוכים על סביבות עכו פרוסות (מד"ז שה"ש ה, בובר, 34). — ובסהמ"א: בלילי שבת ראיתים (את הכילות) שהם פרוסות ולבקר ראיתים מושלכים לארץ (רש"י, שבת קלח., ד"ה דמאורתא). אילו היה עליה כר או כסת או בגד פרוס עליה מערב שבת כשיעור טפח למחר מותר לפרוס על כל המטה (ר"נ על הרי"ף, שבת כ, נו:, ד"ה ומטה). — ואמר הפיטן: מהלך ארבע מאות פרסה נע ונד מכמורת לפרסה, סע משעיר והכמין פרוסה5 עיף ויגע מבושיו לסרסה (ר"א קליר, אזכיר סלה, קרוב' שבת זכור). ואלו כל הימים דיו ואגמים קולמוסים ובני אדם לבלרים ויריעות ארצות פרוסים וכו' אינן מספיקין לחקור פלאות ונסים (ר' שמעון בר יצחק, חסדי ה', סלוק ז פסח). — °פְּרוּסִים, כנוי לשָׁמַיִם, ואמר הפיטן: בכן נפש בו יוצר מכון פרוסים ונחלו (את השבת) לעמו אשר בצלו חוסים (בנימן בן זרח, אלהינו אלהים אמת, יוצ' שבת בראשית, מחז' איטל' א, סד.). לא כל הרוצה לשום לו שם משים כי אם במאמר נוטה פרוסים (ד"ה של יהודי מצרים וא"י ב, יעקב מן, 152). — °ובמשמ' פָּרוּס ועודף מעל לדבר שתחתיו6: פיה (של הבהמה) דומה לשל חזיר פרוס אע"פ שאינו מחודד כשפוד (רמב"ם, איסורי המזבח ב ב). — ועי' ב. פְּרוּסָה.

— נִפע', *נִפְרַס, — שֶׁפָּרְשׂוּ אותו: היו יושבין ונפרסה מחיצה ביניהן, לדברי האומר פסח נאכל בשתי חבורות אוכלין, לדברי האומר אין פסח נאכל בשתי חבורות אין אוכלין (פסח' פו:). — ובסהמ"א: בית הפרס הזה (שחרשו אותו) מותר לנטוע בו כל נטע לפי שהשרשים יורדים למטה משלשה, ולמטה משלשה בבית הפרס טהור שהרי הקבר נפרס7 על פני השדה (רמב"ם, טומאת מת י ח). אח"כ נפרסה פרסה כמו מסך תחת האצילות (רמח"ל, פתחי חכמה ב, יג.).

— פִע', *פֵּרֵס, פֵּרַס, פירס, — כמו קל: פירס עליה סדין מפני החמה או תחתיה מפני הנשר או שפירס על גבי הקיניף פסולה אבל פורס הוא על גבי נקליטי המטה (סוכה א ג). או שפירס על גבי קיניפית פסולה (בבלי שם י.). היא (סוטה) פירסה8 סדין לפיכך כהן נוטל כפה מעל ראשה (תוספת' סוטה ג ג). — ובסהמ"א: קורה שפירס עליה מחצלת הרי ביטלה שהרי אינה ניכרת (רמב"ם, שבת יז כג). — ועי' גם א. פָּרַשׂ, פִע'.

— הִתפ', °נִתְפַָּרֵס, — כמו נִפע': איזהו בית הפרס זה המקום שנחרש בו קבר שהרי נתדקדקו עצמות המת בתוך העפר ונתפרסו7 בכל השדה וגזרו טומאה על כל השדה שנחרש בה הקבר (רמב"ם, טומאת מת י א).