* 1, פְּרָס, ש"ז, — בית הַפֶּרֶס, שטח שדה טמא שאין לעבר בו2: מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכו' ולכהן בבית הפרס (עירוב' ג א). נאמן אדם לומר זה כתב ידו של אבא וכו' ושהמקום הזה בית הפרס ועד כאן היינו באין בשבת וכו' (כתוב' ב י). אבל הסככות והפרעות ובית הפרס וכו' על אלו אין הנזיר מגלח (נזיר ז ב). החורש את הקבר הרי זה עושה בית הפרס עד כמה הוא עושה מלא מענה מאה אמה בית ארבעה סאין, רבי יוסי אומר בית חמש במורד, ובמעלה נותן רובע כרשינים על בורך המחרישה עד מקום שיצמחו שלשה כרישינין זו בצד זו עד שם הוא עושה בית הפרס , רבי יוסי אומר במורד ולא במעלה, היה חורש והטיח בסלע או בגדר או שניער המחרישה עד שם הוא עושה בית הפרס , רבי אליעזר אומר בית פרס עושה בית פרס, רבי יהושע אומר פעמים עושה פעמים אינו עושה כיצד חרש חצי מענה וחזר וחרש חציה וכן הצדדין הרי זה עושה בית פרס וכו', החורש מלטימיא מצבירת העצמות משדה שאבד הקבר בתוכה או שנמצא בה קבר, החורש את שאינו שלו וכן עכו"ם שחרש אינו עושה אותה בית פרס שאין בית פרס לכותיים, שדה בית הפרס על גבי טהורה שטפו גשמים מבית פרס לטהורה אפילו אדומה והלבינוה או לבנה והאדימוה אין עושים אותה בית הפרס וכו' עפר בית הפרס ועפר חוצה לארץ שבא בירק מצטרפים כחותם המרצופים וכו' (אהל' יז א-ה). שלשה בית פרסות הן החורש את הקבר נטעת כל נטע ואינה נזרעת כל זרע וכו' (שם יח ב). שדה שמוחזקין בה שהיא בית הפרס אפילו היא בת ארבעת כורין אפילו משיכה היא ממקום הטומאה ואפילו טהור מקפת מארבע רוחותיה הרי היא בחזקת בית הפרס (תוספת' שם יז ה). מנפח אדם בית הפרס והולך (רב יהודה בשם שמואל, כתוב' כח:). כ"ג שהוא מיטמא או שנכנס לבית הקברות הרי זה לוקה ארבעים, אע"פ שנכנסו למדור העכו"ם לארץ העכו"ם ולבית הפרס או שיצא לחוץ לארץ מלקין אותו מכת מרדות (שמח' ד כג). (מצאוהו) בין שדה אילן לשדה פרס קוברו בשדה אילן (שם ד לג). משל לכהן שהי' לו גינה של תאנים ובאות' גינה היה בית הפרס וכו' (ר' נסים, מד"ר שמות טו). — ובסהמ"א: איזהו בין הפרס  זה המקום שנחרש בו קבר שהרי נתדקדקו עצמות המת בתוך העפר ונתפרסו בכל השדה וגזרו טומאה על כל השדה שנחרש בה קבר (רמב"ם, טומאת מת י יא).