קל לא נמצא.
— הִפע', יַפְרִשׁ, — הִפְרִישׁ, הוציא פֶרֶשׁ וצואה1: אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במישרים אחריתו כנחש ישך וכצפעני יַפְרִשׁ (משלי כג לא-לב). — ואמר הפיטן: ירא מחטאו מחפיר ומביש יפחד מעון כצפעני יפריש ענהו כי אבד צדיק תם יגיש ואין איש שם על לב (רמב"ע, אזרח רענן, שעה"ש 83). — ואמר המשורר: ויפריש כצפעוני ויקשר ולא יניא וישך ואם ישק פצעים נשיקותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 200). — ובסהמ"א במשמ' עקץ2, נשך: והאיש שומע ומחריש אבל בקערות כצפעוני יפריש (ר"י חריזי, תחכ' ג, 38). מצא אשה מצא לו בשת הפנים חרפתו לא תמח ימצא בוז וקלונים היא תשוך כנחש תפריש מצפעונים (עמנו', מחב' א, 12). במלמד הבקר שהוא כלי, שבראש הדרבן שבו מפרישין הבקר שנקרא בלע"ז אגוליאדה (ר"י אברבנאל, שופט' ג). ואם פרעש הפרישך ערפהו (ר"י סטנוב, אסף ב עח י). גם את העקרבים ישעשעו ילדים קטנים ויבלעום חיים ולא יכשלו בם וכו' איך ובמה יצודו מפרישים כאלה ויחנכום לבל ירעו גם אם יהיו לברות למו (ר"ש בלוך, שבילי עולם א, כא.).
1 [המפרשים הקדמונים בארו פעל זה עפ"י ההקבלה אל ישך כלשון נשיכה או עקיצה ועי' פָּרָשׁ, הערה, ושיכים לערך אכילה; השבעים (διαχεῖται αὐτᾦ ὁ ἰός) והוולג' (venena diffundet) הבינוהו כלשון הפרשת ארס; ת"י (דפריח) הבינו כמו פרשׂ כנפים. ואולם אין להתעלם ממשמ' השרש צפע שבשם הצפעוני (השוה צפיעי הבקר ועוד) שלפיה הרגישו במיֻחד בלכלוך ובטנוף הנגרם ע"י חיה זו, ולפי זה יש לקבוע את טבעה. על כן נראה לחבר יַפְרִישׁ עם פֶרֶשׁ, שאיננו לשון הפרשה מן ד. פרש אלא קרוב אל פרת' فرث בערב', פרתא בארמ', והוא פַּרְשֻׁ באשור' באותה משמעות.]
2 [עי' פָּרָשׁ, הערה. ובארמ' פרשא, תרג' מלמד הבקר. וכנראה בא הנקוד פָּרַשׁ (יחזק' כו י) כדי להבדיל בין שם זה ובין פָּרָשׁ.]