1, ש"ז, מ"ר כנ' פָּרָשָׁיו, — כמו ג. פָּרִישׁ,  דרבן שברגלי הרוכב: והמם גלגל עגלתו וּפָרָשָׁיו לא ידקנו (ישע' כח כח). משפעת סוסיו יכסך אבקם מקול פָּרַשׁ וגלגל רכב תרעשנה חומותיך בבואו בשעריך במבואי עיר מבקעה (יחזק' כו י). —  ובסהמ"א: וידקרונו בפרשים שברגליהם וימסרונו למות יגעים והחניתות בנחירינו (קלונימוס, בעלי חיים, ט:). ומזה הענין יקרא רוכב פרש לפי שמפרש הסוס בפרשין2 שברגליו להריץ אותו (ר"י בן נחמיאש, משלי כג לב). — °ובמשמ' חֹד, שן: וכן בחרוץ גם כן ישמר שלא יעבירנו על התבואה זמן רב כדי שלא ידיקו פרשי החרוץ הזרע ופרשיו הם השנים מהחרוץ שבהם נכתת התבן מעל הזרע (רד"ק, ישע' כח כח).