1, ש"ז, פִּרְשׁוֹ, פִּרְשָׁהּ, פִּרְשָׁם, — הצואה המֻפרשת ממעי בעלי החיים, Kot; excréments; excrements: ואת בשר הפר ואת ערו ואת פִּרְשׁוֹ תשרף באש מחוץ למחנה (שמות כט יד). ואת עור הפר ואת כל בשרו על ראשו ועל כרעיו וקרבו וּפִרְשׁוֹ (ויקר' ד יא). ושרף את הפרה לעיניו את ערה ואת בשרה ואת דמה על פִּרְשָׁהּ ישרף (במד' יט ה). וזריתי פֶרֶשׁ על פניכם פֶּרֶשׁ חגיכם (מלאכי ב ג). — ובתו"מ: השוחט בהמה לע"ז אפי' פירשה אסור (ר' יוחנן, ירוש' ע"ז ב ח). פירשה גופה היא (ר' יוסי, שם שם). ותשבר כד על המבוע זה הכרס, ונרוץ הגלגל אל הבור זה פרש (שבת קנא:). — ובסהמ"א: והריח נכנס לתוך נפוחי הרעב וכריסם נבקעת ופרשם זב (רש"י, איכה ד ט).