ש"נ, כנ' פָּתְהֵן — כמו פֵּאָה, פְּאַת הראש: יען כי גבהו בנות ציון ותלכנה נטוות גרון ומשקדות עינים הלוך וטפף תלכנה וברגליהם תעכסנה ושפח אדני קדקד בנות ציון ויי' פָּתְהֵן1 יערה (ישעיהו ג יו-יז).
1 [ לפי נקוד מערבאי: פָּתְהֵן, ומדנהאי: פַּתְהָן. התרגומים הקדומים תרגמו באפן חפשי את הענין ולא את המלה. השבעים: σχῆμα, בקרוּב: דרכם ומנהגם: וולג' ; crimen, פשע; ת"י: וה' יקרהן יעדי; וכנראה הלכו אחר דרוש. ומן הפרשנים רש"י: כליהן יערה, ל' ארמי הוא כמו פתיא אוכמא (כפרושו בבבלי פסח, כח. , ועוד). ע"כ. אך ריב"ג מחבר את המלה עם הפותות לדלתות: ומהענין הזה אצלי וה' פתהן יערה, והיתה ההקשה שיהיה פותהן בוא"ו וקצרו והקלו וחברו המלה וההא בה לכנוי עם הנון והמלה הזאת כנוי לערוה וכו'; וכן רד"ק: והוא כנוי לבית הערוה כלומר שתלכנה ערומות לפני האויב המוליך אותן בשביה, ע"כ. ומעין זה כמה מן החדשים. אך אחרים רואים כאן כתיב חסר במקום פְּאַתְהָן, פאת הראש, וההקבלה אל וקדקד מורה על צדקת דעה זו; השוה: ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון (ירמ' מח מה). ועי' פֹּתָה, הערה.]