פּוֹתָה1, ש"נ, מ"ר פֹּתוֹת, — חור שציר הדלת נתון בו: וְהַפֹּתוֹת לדלתות הבית הפנימי לקדש הקדשים לדלתי הבית להיכל זהב (מ"א ז נ). — ובתו"מ: כל כלי מתכת שיש לו שם בפני עצמו טמא חוץ מן הדלת ומן הנגר ומן המנעול והפותה שתחת הציר וכו' (כלים יא ב). והפותות לדלתות הבית, מהו פותות, רבי יצחק מגדלאה אמר זה פותה שתחת הציר (מד"ר במד' יב). אף הפותות שתחת הציר היו של זהב (רבי סימון, פסיק' רב', ותשלם כל המלאכה, כה:). — ובסהמ"א: וכלם ידי אמונה ותבונה מניפים ופותות דלתות הפתיות מגיפים (ר"י חריזי, תחכמוני טז, 160). — ובהשאלה לגוף האדם, ואמר המשורר: קומות כאמיר בשם נוטות, וכעשת שן להן פותות בהן ימס לב האריה, גם את הנמר בהן פותות (רמב"ע תרשיש ד, 46).