ב. פָּתִיחַ

° 1, ש"ז, — כְּתָב חֶרֶם וְנִדּוּי על מי שאינו פורע חובו וכדו': ומכם שמענו מה שנחקק בפתיחין אשר לכם והקשבתם לדבריהם ונעשו כשירים אצלכם (קטעי בן מאיר, JQR NS V 1915, עמ' 552). וקראנו הפתיחים שלכם בכל המקומות ועזרנו אתכם מאד מאד על שונאיכם (שם שם, עמ' 555). ובחזירתנו אל ארץ יש' ארץ מולדתנו צוינו בכל מדינה ומדינה ועיר ועיר לחזנים והיו קוראים הפתיחים שלכם ומנדים שנאיכם (תשובת בן מאיר בספר הגלוי לרסע"ג, רטו).



1 [מן הארמ' שבתו"מ: כתבינן פתיחא עלויה (ב"ק קיב:)., ופירש"י: שטר שמתא. ובערוך ערך פתיחה: ולכך נקראת פתיחא דהיא כתבינן עלה בתחילה ואח"כ השמתא דהיא אחרמתא והיא יותר חמורה ממנה. —  ובמקום זה גם פתחא: נשאר לנו עוד לזקנים ולחכמים חמש שטרות וכו' ואינון יפתאק לנואתה ופתחא ושמותא ונדוייא והתרח (ר"י ברצלוני, ס' השטרות, 2).]

חיפוש במילון:
ערכים קשורים