ש"ז, —  כמו פְּתַיּוּת: עד מתי פתים תאהבו פֶּתִי ולצים לצון חמדו להם וכסילים ישנאו דעת (משלי א כב). —  ובסהמ"א: התאוות הגופניות המושכות האדם לאהוב פתי ולצים לצון חמדו להם (ר"י אנטולי, מלמד התלמידים, קרח, קמג.). —  ובכנ' °פֶּתְהוֹ, ואמר המשורר: זדון פתי ופתהו בין יביאו באש תפתה בחרב אל נדנה (ידעיה הפניני, שיורי ברכה, 8).