*, ש"ז, — אומן שמלאכתו לִצְבֹּעַ בגדים וכדו': הצבע צובע לעצמו ולא יצבע בשכר (שביע' ז ג). אלו עוברין בפסח, כותח הבבלי ושכר המדי וחוצץ האדומי וזיתום המצרי וזומן של צבעים ועמילן של טבחים וקולן של סופרים (פסח' ג א). הנותן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו (ב"ק ט ד). לא יפתח אדם חנות של נחתומין ושל צבעין תחת אוצרו של חבירו (ב"ב ב ג). מוסף היורה של שולקי זיתים טמא ושל צבעים טהור (כלים ה ה). הצבעין והפטמין לוקחין מורסן מכל מקום ואין נמנעין נבילה (תוספת' שביע' ה ח). צבעין קבעו צביעה מלאכה בפני עצמה (ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה, שם שבת ט יח). רשאין הצמרין והצבעין לומר כל מקח שיבוא לעיר נהיה כולנו שותפין בו (שם ב"מ יא כד). הצמרין והצבעין ממלאין לשתות ואין ממלאין לסחורה (שם שם יא ל). לא יצא החייט במחט שבכליו וכו' ולא הצבע בדוגמא שבאזנו (ירוש' שבת א ב). הצבעים שבירושלם היו עושין סחיטה מלאכה בפני עצמה (ר' ישמעאל בנו של ר"י בן ברוקה, שם שם ז ב). מביאין כלים מבית האומן כגון כד מבית הכדד וכו' אבל לא צמר מבית הצבע וכו' (מו"ק יג:). שלא ילמדנו (את העבד העברי) לא צבע ולא טבח וכו' (מס' עבדים ב).