ש"נ, — שה"פ מן א. צָדָה, כונה ורצון לעשות הדבר1, Absicht; intention: ואם בשנאה יהדפנו או השליך עליו בִּצְדִיָּה וימת (במד' לה כ). ואם בפתע בלא איבה הדפו או השליך עליו כל כלי בלא צְדִיָּה (שם שם כב). — ובסהמ"א: צדיית הספר ומטרתו (נסי בן נח, לקוטי קדמוניות, א. חפצנו בצדיה בדבור על גשם וגוף וכו' אלמלא היותינו חפצים בצדיה  בו היה המשפט בכל בשנה (ספר הישר (העריות) לישועה בן יהודה הקראי, 9). צדייתו היא כשדכנות לקדש איש אשה (יהודה הדסי, אשכל הכפר, פתיח' ד"ה תרופה). צדייתם ראוי שידע האדם רשומו של ספר, הוא מסלול וטהרת ומענה הספר וכו' (שם שם כד). ידיעת סבתו וצדייתו וענינו שאמר ואריב עמם ואקלל' ואכה מהם אנשים ואמרטם וכו' עד שישובו ויתקנו את אשר עוותו בתורת אל ומצותו (שם שעא, באמצע). ומצדיית הנביא למדנו שהוא מותר ביום השבת כגון הטלטול ממה שאמר אכלוהו היום ומה שנמנע מלהעשות בשבת וכו' (ר"א הקראי, גן עדן, שבת  יח, לד.. אך מה שיש לנו לומר שהאומה ידעה בהתר אלו הדברים מצדיית השליח ע"ה והעתיקו אותם האומה דור אחר דור (שם, שחיטה יז, צג.).  והסגלנו על הקדש שהוא נגיעה בלא בינוני למה שידענו מצדיית הנביא (שם, ירושה, פתיח', קסה:).  אחרי כן באר הרוצח במתכון ממה שאמר ואם בשנאה יהדפנו וחלקו לשלשה חלקים בשנאה ובאיבה ובצדיה וכו' והצדיה הוא שרצה להרגו לא מפני שנאה אלא כדי לקחת ממונו (שם, נזיקים, קעז.).  לא אכחד ממך כי בצדיה הסתרתי ממך עד כה את שלחי מאמרים בלשון אשכנז וכו' (יל"ג, אגרות א יז). —  ואמר הפיטן:  על חטא שחטאנו לפניך ביצדיית רוע (ינאי, על חטא שחטאנו, קרוב' ליוה"כ, זולאי, שכב).  מרטו כל שכניה כנפיה בצדיה גם ירקו בפניה ויי' שם היה (ראב"ע, אלהי קדם, כהנא א, 174). —  ואמר המשורר:  אמר לאשר הציקוהו בזדונים ובצדיה וטמנו פח ללכדהו וארבו לו כמו חיה (ר"ש הנגיד, הבמות, ברודי, 11).