*, ש"ז, — צִדּוּק הַדִּין, פעֻלת המצדק עליו את הדין, המכיר בצדקת השופט והמשפט עליו: כשתפסו את רבי חנינה בן תרדיון נגזרה עליו גזירה לשרוף ספרו עליו, אמרו לו גזירה נגזרה עליך לשרוף ספרך עליך, קרא מקרא הזה הצור תמים פעלו, אמרו לאשתו וכו' קראה המקרא הזה אל אמונה ואין עול, אמרו לבתו וכו' קראה מקרא זה גדול העצה ורב העלילות אשר עיניך פקוחות וגו' לתת לאיש בדרכיו וכפרי מעלליו. ר' אומר גדולים מעשים אלו שהם בעת צרתם הצמיחו ג' פסוקים של צדוק הדין מה שאין כן בכל הכתובים כוונו שלשתן את לבן וצדקו עליהם את הדין (ספר' דבר'  שז).  כמה גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין רבי, ע"ז יח .לך ה' הצדקה, צידוק הדין הוא, ולנו בושת הפנים שאנו מכעיסין לפניך כמה פעמים ואתה סובלינו (ר' יהושע בר נחמיה, פסיק' ר"כ, עשר תעשר, בובר, כט.). — ובסהמ"א: אמרה לו אשתו אם כדרך כל אדם היו מתים בניך הייתי אומרת צידוק הדין, עכשיו שמתו מיתה משונה אין זה בלא דבר וכו' (ערוך ערך חלד). בראש חדש קראו פסוקי צידוק הדין  כשהן הולכין ואמרו קדיש של תחיית המתים (ר' משולם, מעשה הגאונים נח). כשיעבירו בלבולי המחשב על לבו אורך הגלות ופזור האומה ומה שהגיע אליה מהדלות והמיעוט יתנחם תחלה בצדוק הדין כאשר אמרתי ואחר כן בנכוי עונותיו (ר"י א"ת, כוזרי יא ה).  — °וצדּוּק במשמ' אשׁוּר, קיום הדבר, באמתו ובצדקו, Bestigung; comfirmation: כשבדק על זה מצא להם בו מעט קירוב ועומד עליו וצידק אותו ואחרי הצידוק חשב ומצא שמנת היום האחר ממהלך האמצע ברוחב היא י"ג מעלות י"ג רגעים וכו' (ר"י הישראלי, יסוד עולם ג יג). — °ובמשמ' מציאת הצודק והנכון, שפוט הגיוני: וכן אמר אריסטו בשני השכל יצדק לעולם בהשיגו ענינים ואותה ההשגה תקרא ציורי והשיגו המורכבים פעם יצדק ופעם  יחטא ואותה נקראת צידוק (ר' הלל מירונא, תגמולי הנפש א ו). א"כ המלאכה עם היות שגם היא תעשה בכח דמיוני צריך שנאמר שאותו הדמיון יהי' מובא מן הצידוק (הוא, שם ב ב). וענין זה הדעת הוא הציורים והצידוקים אשר יהיו לנפש בהבנה (זרח' מברצלונה, פי משלי,השחר, שנה ב, 72). ועוד יש הפרש בין כח הדמיון לכח המחשבה שהוא השכל, כי המחשבה ירדפנו צידוק והכרח ואין לבהמות בעלות הדמיון צידוק (ר"מ אלדבי, שבילי אמונה, ד א).