*, צָדַק1, ש"ז, — כמו צַדִּי,  שם האות צ, ומ"ר צדקים: כתב לאלפים עיינים ולעיינים אלפים וכו' לגמלים צדקים ולצדקים גמלים וכו' הרי אלו יגנזו (ספרי דבר' לו). — ובסהמ"א: הצדיק שהוא צורת הנון הנושאת אות היוד על שכמה ומשניהם נעשה הצדיק והיא רמז על נון הנפילה שאין לה תקומה (ספר החיים, זכיות א ו, יב:). — ואמר המשורר: ושכחת לצדיק או התעלים אשר עלים להר משים עצלים, אזי צדיק לפא צדה לקחתו וכה דבר לאחיו בחמתו (ר' שלמה שרביט הזהב, לקוטי קדמונים, 18).