צִדּוּד

°, ש"ז, —  פעֻלת הַמְצַדֵּד ומטה לצד: בלא צדייה, לשון צידוד שלא נתכון לצדד לצד שני רש"י, מכות ז:. —  פעֻלת הַמְצֵדֵּד ומושיב אבן ביסוד הבנין: תתא, יסוד החומה תחתית שמושיבין אבנים על הארץ בלא טיט בצדודי ועפר כל עצמו אינו אלא לצדד את האבן שתשב בשוה ולא תטה לכאן ולכאן ויהא עפר סביב לה לסמוכה ובההוא אמר שמואל מילתיה וברייתא במיצעא כל הבנין כולו שמן היסוד עד שורה העליונה בעי נמי טינא עם הצידוד הוא, שבת קב:. —  ופעֻלת הַמְצַדֵּד ומוצא צד להכריע לזכות או לחובה או לדעה מן הדעות: אך יש לי צידוד להקל דיש לומר דוקא בקבוע על גבי קרקע דומה למרחצאות אבל בנ"ד וכו' יש לומר דאין זה דומה למרחצאות (תשו' ר"ע איגר א מ, בסוף).

חיפוש במילון:
ערכים קשורים