1, קל לא נמצא במקרא.

— הִפע', הִצְהִיל, לְהַצְהִיל, — הִצְהִיל הפנים, עשה שיצהלו, שיהיו מאירים: ויין ישמח לב אנוש לְהַצְהִיל פנים משמן (תהל' קד יה). — ובתו"מ: חמשה דברים נאמרו בשום, משביע ומשהין ומצהיל פנים ומרבה זרע והורג כנים שבבני מעים (ת"ר ב"ק פב.). בשעה שבירך יעקב אבינו את יוסף יצא ופניו מצהילות (ר' עזריה, מד"ר בראש' צז). ותצהיל פניה ותכס הדאגה אשר בלבה (שם אסתר, ויהי ביום השלישי). — ובסהמ"א: לכסכוסי כיתניתא, חלוק כתונת של פשתן שנתכבסה והרי היא קשה ומשפשפה בין שתי ידיו והיא מתרככה ואף הליבון שלה מצהיל על ידי השפשוף, אולודי חיורא, הליבון מצהיל (רש"י, שבת קמ.). בני ציון היקרים שהיו פניהן מצהילות כמראה פז איך נהפך תארן לכלי חרס (ר"י קרא, פירוש איכה, בספר דברי חכמים, כא). — ואמר הפיטן: אזי יפי יקרת יהולך איהלה, אזי צפצוף צהר צדקתך אצהילה (ר"י בן אביתור, תתכן ישראל, סלוק, שעה"ש 14). — ובינ' מַצְהִיל במשמ' שמן, ואמר הפיטן: יעצה לכי מכרי מצהיל איש בעדה עתר (ר' שמואל יזכה, מאורה וירא, שרידי מהגני', מ"צ וייס, 57).

— קל, *צָהַל, צהל פלוני, — היה מזהיר: כדרך שהשושנה נאה בין החוחים כך ישראל נאים בין האומות, אימתי נאים בשעה שעלו ממצרים וצהלו כחבצלת (מד"ז שה"ש, בובר 25). — בינ' פָעוּ', °צָהוּל, צהול כתות, זך כשמן כתות2: ואם ימצא על חלב הלב כמות שחין, תפתח אותה, אם יצא מהשחין מים צהולים כתותים ולא הבאישו כשר הוא (הלכות טרפות לאלדד הדני ג יג, אפשטין, 113). ואם תמצא זאת האבן או זאת המקום אשר נבוע ואחר זאת תתרפא ולא יצא ממנו דם, כי אם מים צהולים ולא הבאיש כשר (שם שם כא, 15).