פ"י, צָדוּ, צָד, צָדוּנוּ, צָדוּם, צוֹד, צוּד, צוּדָה, יָצוּד, תָּצוּד, תְּצוּדֵנִי, יְצוּדֶנּוּ, ― צָד דגים, עופות, חיות השדה, תפס אותם ברשת, בפח וכיוצא בזה, jagen, fischen, fangen; chasser, pêcher; to hunt, catch: ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וְצוּדָה לי צידה (בראש' כז ג). וילך עשו השדה לָצוּד ציד להביא (שם שם ה). מי אפוא הוא הַצָּד ציד (שם שם לג). ואיש איש מבני ישראל וכו' אשר יָצוּד ציד חיה או עוף (ויקר' יז יג). הֲתָצוּד ללביא טרף (איוב לח לט). ― ובהרחבה במליצה לתפיסת בני אדם: ואחרי כן אשלח לרבים צידים וְצָדוּם מעל כל הר ומעל כל גבעה ומנקיקי הסלעים (ירמ' יו יו). כלם לדמים יארבו איש את אחיהו יָצוּדוּ חרם (מיכ' ז ב). ואשת איש נפש יקרה תָצוּד (משלי ו כו). צוֹד צָדוּנִי כצפר אויבי חנם (איכ' ג נב). ― ובתו"מ: הצד  צבי והשוחטו והמפשיטו וכו' (שבת ז ב). הצד צפור למגדל וצבי לבית חייב (רבי יהודה, שם יג ה). שמונה שרצים האמורים בתורה הצדן והחובל בהן חייב ושאר שקצים ורמשים החובל בהן פטור, הצדן לצורך חייב ושלא לצורך פטור (שם יד א). אין צדין דגים מן הביברים ביום טוב וכו' אבל צדין חיה ועוף וכו' (ביצה ג א). נאמן עם הארץ לומר כבשין אילו כבשתים בטהרה ולא ריבצתי עליהם את המשקין אבל אין נאמן לומר דגים אילו צדתים בטהרה ולא ניערתי עליהן את המכמרות (תוספת' ע"ז ד יא). כדרכו צד במצודה, שלא כדרכו תוחב בשפוד ומכ' בקרדום וכו' (ירוש' מו"ק א ד). שכן צדי חלזון קושרין ומתירין (רבא, או ר' אילעאי, שבת עד.). כל שאומר הבא מצודה ונצודנו (בשם שמואל, ביצה כד.). צדי חיות עופות ודגים צדין בצינעה לצורך המועד, רבי יוסי אומר צדי עכו הן החמירו על עצמן שלא יהו צדין כל עיקר (מו"ק יג:). לאחד שהיה לו אשה בתוך ביתו, מה עשה אותו האיש, הלך והביא את החבית וכו' וצד את העקרב ונתנו על פי החבית וכו' (ר"ש בן יוחי, אדר"נ א). שהיתה אמנו שרה רואה אותו לישמעאל מכביש גנות וצד נשי אנשים ומענה אותן (ר"ע מד"ר בראש' נג). שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל בונה בימסיות וצד חגבים ומקריב עליהם (רבי ישמעאל, שם שם). משל לצייד שהיה צד צפרים, צד את הראשונה, בא לצוד את השניה הלכה וישבה לה על איקונין של מלך וכו' (שם שמות כז). אשר היא מצודים וחרמים, שהיא צדה בים וביבשה (ר' יהודה, שם קהל' סדרא ב, ומוצא אני). ― ואמר הפיטן: על הר ציון צדו שאוני מדיני, צפו על ראשי זדוני, צמתו בנב לעמד זדוני, צוד נצרת לעורר מדני (ר"א קליר, שבת סורו מני, קינ' ת"ב). דבק דולק וצדני ברשתו, עלי ללטוש מחרשתו, דרך קשתו (הוא, איכה אשפתו, קינ' ת"ב). ― ואמר המשורר: ופי דבר בצחות על לבב קדר וצדהו, ויון את דבר על ענק מלכו רבדהו (רשב"ג, אהוב נפשי, ברודי, 46). ― °צד את הדעת: גבור ציד, צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום (רש"י, בראש' י ט). ― °ובמשמ' צד את הצעד1, ואמר המשורר: וילך כפוף קומה כאגמון, וצדו און צעדיו ופעמיו מדרוך את מסלותיו (ראב"ע, בשם אל, כהנא א, 201). צדו צעדי מוקשי חטאי עלי כמימי נחלה צפו (ר"י חריזי, תחכ' לג, 281). צעדי צד מלכת ברחובותי (ריב"ש, צפנת פענח ד).

― פוע', צוֹדֵד, תְּצוֹדֵדְנָה, מְצוֹדְדוֹת, מְצֹדְדוֹת, ― צוֹדֵד נפשות, מין מעשי כשוף, שהיו הנשים המכשפות לפנים מתפארות שהן יכולות לצוד את הנפש אל תוך הכסת שהיתה בידיה ולהמית נפש חיה ולהחיות נפש מתה2: ואתה בן אדם שים פניך אל בנות עמך המתנבאות מלבהן והנבא עליהן ואמרת כה אמר אדני יי' הוי למתפרות כסתות על כל אצילי ידי ועשות המספחות על ראש כל קומה לְצוֹדֵד נפשות הנפשות תְּצוֹדֵדְנָה לעמי ונפשות לכנה תחיינה ותחללנה אתי אל עמי בשעלי שעורים ובפתותי לחם להמית נפשות אשר לא תמותנה ולחיות נפשות אשר לא תחיינה בכזבכם לעמי שמעי כזב לכן כה אמר אדני יי' הנני אל כסתותיכנה אשר אתנה מְצוֹדְדוֹת שם3 את הנפשות לרפחות וקרעתי אתם מעל זרועתיכם ושלחתי את הנפשות אשר אתם מְצֹדְדוֹת את נפשים לפרחות (יחזק' יג יז-כ). ― ובסהמ"א: ואביט אליו והנה השינה תצודד אישוניו ועפעפיו רוצים לנשק בת עיניו (ר"י זבארה, שעשועים, י, דודזון, 116). וידברו אליו דברים קשים והמה מצודדים הנפשים, וירפאו בלי אמונה ורחם בשעלי שעורים ובפתותי לחם (שם שם, 122). ואומר אוי לנפשי כי חשבתיך מן הידידים, ואתה מבני השדים, אשר רוחות בני אדם מצודדים (שם יא, 128). ― ואמר המשורר: יום יום צודדוני רגלי בפח איך לא ילכדוני (ראב"ע, על אח, איגר 136).

― נִפע', *נָצוֹד, ניצוד, נוֹצֵד, ― שצדו אותו: בית שמאי אומרים אין פורשין מצודות חיה ועופות ודגים אלא כדי שיצודו מבעוד יום (שבת א ו). אם נתקלקלה המצודה דבר בריא שניצודו מבעוד יום ואם לא נתקלקלה המצודה דבר בריא שלא ניצודו מבעוד יום (ירוש' שם ז א). הצד חגבין גזין צרעין ויתושין בשבת חייב דברי ר' מאיר וחכמים אומרים כל שבמינו ניצוד חייב וכל שאין במינו ניצוד פטור (בבלי שם קו:). בא ומצאן מקולקלין מעי"ט כידוע שמערב יום טוב נצודו ומותרין (רשב"א, ביצה כד:). ותשב מצד הקוצרים, שנוצדה ממנו המלכות לשעה, דאמר רב הונא כל אותן ששה חדשים שהיה דוד בורח מפני אבשלום לא עלו מן המנין וכו', ויצבט לה קלי, שחזרה לו מלכותו וכו' דבר אחר וכו' ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה דאמר רבי יוחאי בר חנינא מלאך ירד בדמות שלמה וישב לו על כסאו וכו' דבר אחר וכו' ותשב מצד הקוצרים שנוצדה לו מלכותו לשעה דכתיב וכו' וילכדו את מנשה בחוחים וכו' ד"א וכו' שעתידה מלכותו  ליצד ממנו לשעה שנאמר וכו' ונלכדה העיר (מד"ר רות ה, ויאמר לה בועז). ― ובסהמ"א: אבל צדין חיה ועוף, המכונסים מאתמול קא סלקא דעתך השתא כיון דמוקפים גדר הוו להו כנצודין ועומדין וכו' (רש"י, ביצה כג:). רש"י פסק דבדבר הניצוד או הנלקט בי"ט ראשון של גליות דממתין בי"ט שני בכדי שיעשו ושרי וכו' (תוספות ערוב' לט:, ד"ה אי). ואל יהי ניצוד בשומעו כעוף אשר לבו נוטה אל הקול הערב (ר"י א"ת, תקון מדה"נ לרשב"ג ב יג). תדמה אל הצבי הירא מליצוד ברשת וכו' כן תעלה על רוחך פן תתעתד ליצוד במצודה אשר לא מחית בידו וכו' ותדמה כאלו כבר נוצדת4 על הקודם ואם נזדמנת טרם יחטא הרשע באופן שלא נצודת עדיין אל תתעצל והנצל פן תנקש ותצוד ובזה שלא חטא עדין אמשילך לצפור כי תוכל להמלט בנקל וכו' כי אינך כצבי שהם תרתי לריעותא שאינו קל כצפור וגם הוא ביד כאשר ביד המוקש שלא נצוד וגם תקל לברוח כצפור לעוף (ר"מ אלשיך, רב פנינים, משלי ו ה). ― ואמר הפיטן: שודד הושדד וברשתו נוצד4, מלשני נסחף נצמת ונרצד (שמעון בר יצחק, אתה האל, סליח' תענ' אסתר).

― הִתפ', °נִצְטַיֵּד, ― כמו נִפע', ואמר המשורר: עדי נלכד בחבלי החלֹמות ונצטייד בפחי התנומה (יוסף בן חסדאי, הלצבי חן, שעה"ש 27).